תפילות וקורבנות בשילה
הפוגה במאבק בין הכוהנים והנביאה
שילה. זה שבוע ימים נערכים במשכן יום יום ומובאים קורבנות לרוב לקראת המלחמה עם הכנענים.
כזכור שררה מתיחות רבה ביחסים בין דבורה השופטת והכהן הגדול הביט בעין רעה על עליית קרנה של הנביאה היושבת בין רמה ובית-אל ומושכת את לבות רוב רובם של בני ישראל. בקי התנגד להכרזת המלחמה בלי שאלה באורים ותומים שהוא ממונה עליהם. אולם העם לא שעה אל טענותיו.
"הנביא עדיף מהאפוד" - זאת היא הרגשתו של העם ועל כן רבו המבקרים אצל דבורה מבאי המשכן.
מותו הפתאומי של בקי היה בעיני העם כאות מן השמים.
עתה היה לכהן גדול עוזי, בנו בכורו של בקי, והוא דור רביעי לפנחס בן אלעזר שהיה כהן בימי כיבושי יהושע. וזו מגילת יוחסין שלו:
עוזי בן בקי בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.
הכהן הגדול החדש החליט כנראה להיכנע לרצון העם ולהכיר בעדיפותה ושלטונה של הנביאה. על כן ציווה לערוך תפילות ולהקריב קורבנות. היו שדרשו לשלוח את אדון ברית ה' לשדה הקרב, אולם לכך התנגד הכהן הגדול בכל תוקף ואף דבורה לא עמדה על כך:
יהי הארון בשילה - אמרה - וה' ירד לנו בגיבורים.