שבטי ישראל מפולגים בתגובתם לקריאת דבורה
מקדש נפתלי בצפון ועד אהלי שמעון במרחבי הנגב. מגדות הירקון ועד ערבות ארנון ויבוק וירמוך, עוברת סערת רוחות בשבטי ישראל, שהוזעקו על ידי דבורה הנביאה לבוא לעזרת העם במלחמת השחרור של הארץ מידי שרידי הכנענים המתאחדים להשמידנו. האחדות השלמה לא הושגה ורבים עדין המשתמטים האומרים: "לא לנו המערכה", ובכל זאת קם מחנה לוחם חזק, אשר לא היה בישראל כמוהו מאז יהושע בן נון. יששכר וזבולון ונפתלי נענו כולם. אפרים ומנשה ובנימין שלחו מתנדבים רבים. יהודה ושמעון נתונים במצוקה קשה. יתר השבטים משתמטים. והרי פירוט העמדות והתגובות:
יששכר שש אלי מלחמה
"טוב מותנו בשדה-קרב מהיום עבדים לכנען"
גת-חפר. (מאת סופר "דברי-הימים")
אין לתאר את גודל השמחה השוררת בין בתי האבות של שבט יששכר לקראת המלחמה.
אין איש בכל אוהלי יששכר אשר יפקפק בתוצאות המלחמה. בין כה ובין כה - אומרים בני יששכר - כבר כשל כוחנו מסבל, טוב מותנו בשדה קרב מלהמשיך בעבדות כידוע לא הצליחו בני יששכר עד כה להפך לאדונים בנחלות שהוקצבו להם בחלוקת הארץ. הם שכירים (הכי קרא שמו יששכר?) באדמות הכנענים בעמק ובמורדות הגליל התחתון. המאושרים בהם הם אריסים שאך מעט מאוד נותר להם מעמלם. שרי מגידו ותענך לוחצים עליהם לחץ רב ומעבידים אותם בפרך. בפי בני אפרים הגאיונים מכונים בני יששכר בזמן האחרון "חמור-גרם" על אשר הם סובלים בדומיה את עול הכנענים.
"עד שקמה דבורה, עד שקמה אם בישראל, עורי עורי דבורה, קום ברק ושבה שבייך בן אבינועם" - כן שרות הבנות בכל שדות הגליל מיששכר ועד נפתלי בקדש שבצפון.
שבטי ישראל בארץ.
שים לב לשני התריזים הזרים המסוכנים בצפון ובמרכז.