דבורה מזעיקה את העם למלחמה.

שבטי ישראל מפולגים. חבר הקיני ניטראלי. רעב ביהודה. חגיגת האביב במגידו. שבטים ארמיים פושטים בצפון. שירת דבורה.

מלחמת ברק ודבורה היא בבחינת סיבוב שני לכיבוש השטחים המרכזיים של הארץ, לאיחוד המרכז והצפון. לאחר מות יהושע חלה מעין הפוגה ממושכת. היאחזות השבטים במה שנכבש כבר אבל יחד עם זאת גם סימני פיצול: שבטי ספר מתרחקים מענייני העם כולו (ראובן, שמעון, יהודה) או אף מתחילים להתבולל בין שכניהם שלא הצליחו להוריש אותם (אשר לחוף הים). עיקר ההיאחזות היא הררית; הכנענים עוד שולטים על הדרכים הראשיות.

בגיליון זה נקטנו את השעה האחרונה לפני הקרב לרגלי התבור. על ידי כך אנו זוכים גם למתח מסוים שלפני מלחמת הכרעה. ניתן לגוון את אופיין של הידיעות ולהימנע מחזרות בתיאור קרבות וניצחונות, וגם לעמוד מקרוב על דרכי הגיוס והתגובות לגיוס מצד שבטים שונים.

המצב הפרוע מוצא את ביטויו בידיעה על התנפלות על שיירה ישראלית ובמודעה על שינויים בקווי התחבורה. אולם כבר ניכרת ההיערכות להכרעה. מלכי כנען נלחמים את מלחמתם האחרונה. אך אין זאת מלחמה מסוג מלחמתם של מצרים או חתים, או היקסוסים או אף פלשתים. כל אלה היו לא מתיישבים כי אם שולטים. ישבו במבצרים, גבו מס אך הרשו להם לכנענים לחיות בארץ ואף להיות "מלכים" בעריהם. הפעם הופיע עם שלא לשלוט בלבד בא כי אם לחיות בה, ומטעמים בלתי מובנים לכנענים, טעמי אמונה חדשה - אין הוא רוצה בשותפים לארץ הזאת. שיטת ההשמדה שנוהגים בה ישראלים ביחס לכנענים ידועה להם יפה ומכאן היערכותם התקיפה וגיוסם הטוטאלי (תשע מאות רכב ברזל).

בדרום הארץ מתבססים והולכים הפלשתים. עד כה שלטו בערי החוף, עתה חדרו פנימה (גת ועקרון). התפשטותם היא מעצור לשבטי ישראל הדרומיים. נוסף על כך פוקד רעב את ארץ יהודה. על פי סדר הזמנים חלה באותה עת ירידת אלימלך ונעמי למואב. הרעב ביהודה הוא אחד ההסברים להיעדרו במערכה של העם, אף כי עדיין אין זה מסביר לגמרי את אי-הזכרתו בשירת דבורה.

משירת דבורה מובאים בגיליון שני קטעים, אשר יכלו להיאמר לפני כן ורק אחר כך צורפו לשירה כולה. רצינו בזאת לציין את כוחה הנבואי-שירי של דבורה.

שתי התמונות של דבורה - מעשי ידי שני ציירים בימינו. הבאנו את שתיהן כדי לציין את האופי הכפול של אישה מופלאה זו, כמנהיגה וכנביאה.

בשתי רפורטז'ות, על החגיגות בכנען ועל חייהם המופלאים של שבטי ישראל בעיני זר, באו לידי ביטוי הניגוד והמהפכה המתחוללת בארץ זאת, השוני התרבותי ואף הכלכלי והחברתי אשר הביאו עמם שבטי ישראל.

פרשיות אחרות מאותה תקופה שאין אפשרות להעלותן בצורת ידיעות מובאות דרך אגב, כגון פסל מיכה, אטרות יד ימין בשבט בנימין, ספר מלחמות ה' וכו'.

במצרים נמשכת הירידה וההתפוררות. לעומת זאת צף ועולה מן הצפון המזרחי עם חדש העתיד לתת אותותיו בהיסטוריה שלנו: הארמים.