ראשי סוכות ופנואל הוצאו להורג

בשרם נדוש בשוטים על שסירבו להושיט עזרה ללוחמי גדעון

בית ברה. על מעברות הירדן (מאת סופר "דברי הימים")

בפקודתו של גדעון בוצע העונש החמור על ראשי סוכות ופנואל, על סירובם לתת לחם ומים לצבא ישראל הרודף אחרי האויב. בנוכחותם של כל אנשי סוכות ופנואל נדוש בשרם בשוטים עשויים מקוצים וברקנים עד שנפחו את נשמתם.

כזכור הגיעו חיילי גדעון לפני עשרה ימים ברדיפתם אחר זבח וצלמונע ראשי המדיינים, לסוכות. משעות הבוקר המוקדמות, כלומר מהתבוסה המחרידה שהובס האויב ליד עין חרוד, עד שעות הצהרים בחמות רדפו אחר שרידי האויבים שהצליחו לצלוח את הירדן.

עייפים וצמאים נכנסו מאתיים אנשי גדעון לסוכות ובקשו לחם ומים.

אולם הם נתקלו בסירוב מוחלט. ראשי העיר אסרו להגיש להם דבר כי אמרו: "טרם הוכרעה הכף במלחמה, זבח וצלמונע בידך כי נתן לצבאך לחם?"

גדעון קם מעל האבן שישב עליה בעייפותו ואמר: "לא עת היא עתה לעשות בכם כגמולכם, לכן בתת ה' את זבח ואת צלמונע בידי ודשתי את בשרכם בקוצי המדבר ובברקנים".

זקני פנואל הציעו מקלט לאויב

מסוכות יצאו גדעון ואנשיו לפנואל. פנואל עיר בצורה היא. זקני פנואל הציעו למלכי מדיין את עירם להתבצר בה. אולם המדיינים לא אנשי עיר היו. אינם יודעים ואינם אוהבים להלחם במבצרים, על כן חלפו עברו עליה והמשיכו את דרכם, דרך הנסיגה המדברה.

אנשי פנואל אמנם פתחו את שערי העיר לגדעון, אך לכשנתבקשו לתת לחם לחיילים סרבו גם הם.

חייליו של גדעון כבר עמדו לעשות בהם כלה, אולם המצביא מנעם: תחילה נכלה מן הארץ את אויבינו מבחוץ ואחר נפקוד את עוונות הבוגדים מבית.

וכשנישבו זבח וצלמונע בדרך שוכני האהלים והובלו לעפרה, הם הוצגו בכבליהם לראווה לעיני אנשי סוכות ופנואל.

כל אנשי הערים כונסו לשוק. וראשי הערים נכבלו ולעיני כל הוצלפו עד מוות. שאר האנשים גורשו משתי הערים. מגדל פנואל נותץ.

איש לוי מאנשי גדעון העלה את מעשה סוכות ופנואל על המגילה והקריאה בבית ברה באזני בני גד ומכיר ואפרים אשר באו ממרחקים לראות במלכי מדיין השבויים. המגילה מסתיימת במלים:

"כה ייעשה לכל מונע לחם מחיילי ישראל. יהי לחוק".