איגרות למערכת

עוולה בפנואל ובסוכות

כב' העורך,

יודע אני שאין המערכת מפרסמת מכתבים בעילום שם, אולם לאחר שתקראו את מכתבי תבינו שאין באפשרותי להודיע לא על שמי ולא על כתובתי, שכן עלול דבר זה לסבך את חיי.

איש פנואל אני ובנס הצלחתי להימלט מידם הנוקמת של אנשי גדעון החוזרים מן המערכה. גדעון פקד להשמיד את כל אנשי סוכות ופנואל.

אכן נבלה עשו זקני סוכות ופנואל בסרבם לקבל את פני לוחמי גדעון בפני אחים ומושיעים. נבלה עשו בסייעם בידי המדיינים לעבור בשלום את העיר ולזלול בה כאוות נשפם להשיב נפשם להמשך דרכם. מעשה בגידה שפלה הוא זה ללא ספק. פחדנות היא זו ללא ספק.

אולם מנין לו לגדעון שאכן הסכימו לכך כל תושבי סוכות ופנואל? אכן נכון, לא התקוממנו. אולי חייבים היו המוני העם בסוכות ובפנואל לא לחכות עד משפט גדעון, כי אם לשפוט במו ידיהם את ראשי הערים. נכון, היססנו, חרדנו. אבל אין זה מצדיק עונש מיתה על כולנו.

יתכן שתוך כדי קרב אין בודקים ואין מרבים חקירה. פיקוח נפש דוחה דקדוקי דין. אולם הן המלחמה כבר חלפה. הן כבר שלום בארץ. הן ניתן להושיב שופטים בשערי סוכות ופנואל ולחקור כדי לדעת ולהיווכח שהעם טוב ונאמן הוא ורק מתי מעט תקיפי העיר הם המה הנבלים, הם המה שעבדות מצריים בדמם. עליהם לתת את הדין וכל העם יינקו.

איש פנואל

נאמן לעם ולגדעון

מבחן המים

כב' המערכת,

יודע אני מה רבה הערצתכם את מושיענו גדעון ירובעל, ובכל זאת הרשו נא לי להביע את מורת רוחי ממעשה אחד אשר עשה.

אחד אני מאלה האלפים אשר נפסלו מלהשתתף במלחמה, לאחר שלא עמדו במבחן המים. ואני רוצה להביע בזאת את מחאתי החריפה ביותר על דרך "מבחן" זו.

גדעון הביא אותנו אל מעיין חרוד שמימיו נשפכים לתוך נחל. איש לא ידע כי זהו מבחן.

"שתו נערים" אמר.

צמאים היינו מהדרך הארוכה אשר עשינו מעפרה עד גבעת המורה ללא מנוחה, ואיש באשר עמד או בהגיע תורו שתה. רובם של האנשים כרעו על ברכיהם ושתו. רק מעטים נהגו אחרת, הם החזיקו בידם האחת את הנשק ובידם השנייה כשהם עומדים אגרו קצת מים בכפם מן המעיין ולקקו ממש את ידיהם. מכיוון שמעטים היו, לא העזו הרבים

לחקות אותם, כי הרי ידוע הדבר שרוב בני אדם אינם ממהרים לעשות כמעשי המעטים כדי שלא להיות לצחוק. בראותי כי רוב האנשים אשר לפני משתטחים ושותים עשיתי כן גם אני.

יתר על כן: גדעון עמד סמוך למעיין וכל מי ששתה מכף ידו האחת בהחזיקו את הנשק הופרש. השכל חייב שגדעון רואה בהם יוצאי דופן ומי ירצה להוות כאחד מהם.

ולבסוף ההפתעה: 9700 איש מן הכורעים לשתות נפסלו ו- 300 המופרשים נבחרו!

הזעזוע היה עמוק. לא היינו מוכנים, לא ידענו מה נדרש מאתנו. הן לא גויסנו בשוט כעבדים ולא בכסף כשכירים, מתנדבים בעם אנו, מתנדבים לשחרר את הארץ מפראי המדבר. למה על כן נהג בנו גדעון בדרך זו? אני מאמין שבמחאתי זו אני מבטא, את דעתם ומרירותם של רוב רובי הנפסלים.

מכיר

לבית זבדי משבט המנשה

כב' המערכת,

גם אני אחד מאלה אשר נפסלו במבחן המים ובכל זאת אני מודה ומתוודה: צדק גדעון ואין מקום לטענות נגדו. אנחנו הכורעים בצימאוננו הגדול שכחנו עולם ומלואו, שכחנו אויב ושכחנו נשק. השתטחנו ושתינו בתאוותנות כשנשקנו על ידינו. רק מעטים נמצאו שאף בצימאונם לא שכחו כי האויב קרוב והנשק יקר. הם שתו בעמידה כשידם האחת מחזיקה בנשק ומוכנה לכל הפתעה ורק בידם השניה שתו. נשער נא לרגע שאנו מגיעים לנהר גדול וכל הצבא משתטח לרוחב המידה ושותה ואויב בא מן המארב עלינו. אויה לנו! אכן צדקו המעטים. הם הוכיחו שליטה עצמית ודריכות.

פלטי בן אביגד

איש נפתלי

כב' המערכת,

מבחן המים היה לדעתי דרך טובה להיווכח מי נאמן לה' אלוהי ישראל ומי לבעל ולעשתורת. שהרי עובדי האלילים כורעים בלי הרף בפני פסיליהם הרבים. הנאמן לאלוהי ישראל אין לו פסלים ואין לו בפני מה לכרוע. במבחן המים נוכח גדעון לדעת מי המה הרגילים לכרוע בפני אלילים והוא פסל אותם. ועל כן גם הייתה קריאת הקרב: "מי לה' ולגדעון" - כלומר מי שהוא לה' הוא גם לגדעון.

אליהו בן שמע הלוי