גדעון דוחה את כתר המלוכה

ניצחון מלא על מדיין. ראשי סוכות ופנואל הוצאו להורג. שחיתות בשילה. יפתח הגלעדי בראש גדוד במדבר. רות המואביה. מהפכה בסין.

ארבעים שנה עברו מאז ניצחון דבורה (השנים כמובן הן משוערות, שכן אין כמעט נקודת אחיזה בדוקה לסדר הכרונולוגי של תקופת השופטים). מאז חלה התפתחות חשובה בעם.

כלפי פנים: גוברת והולכת ההכרה הלאומית המאחדת, דבר המוצא את ביטויו בכיסופים למלך ובהצעה לגדעון להיות מלך על ישראל.

כלפי חוץ: פרט לירושלים ואולי אזור צר ממנה עד גזר, ופרט לאזור החוף שאין עדיין לרגל ישראל כניסה שם, הארץ רובה בידי שבטי ישראל. הכנענים נעלמים. שרידים מעטים נותרו בשכם, אך הללו נטמעים לאט לאט בשבטי ישראל, בעיקר בנשואי תערובת. אולם עדיין אין הארץ בטוחה מפלישות מבחוץ. בעבר הירדן אמנם יושבים שבטי ישראל, משפחות מכיר וגלעד מבני מנשה התפשטו והתרחבו והיו כמעט לשבטים עצמיים, אלא שהם ברובם רועי צאן חסרי משטר ועל כן הארץ פרוצה. עדייו לא עברו מן העולם מואבים ועמונים אשר נדחו המדברה על ידי הכובשים הישראליים. מדיינים פושטים במחנות גמלים על עבר הירדן המזרחי וחודרים גם למערבי לא לשם התיישבות, כי אם לשם שוד וביזה ובייחוד לשם קציר התבואה אלו הן פשיטות עונתיות, אולם די בהן כדי לרושש את התבואה ואת איכריה. הקציר "יורד למחתרת". מקדימים לקצור ודשים את התבואה במערות בלילות. חוסר השלטון הקבוע ויד חזקה וכוח מזוין קבוע מורגשים בכל. המשטר האידיאלי של החופש המוחלט על בסיס משפחתי, שבטי, איש תחת גפנו, בפיקוחם של "זקנים בשער" שכל כוחם אינו אלא בהשלמת מריבות שכנים, משטר זה מתנקם לעתות צרות מבחוץ. יתרונות הפרט הן מדומות, רגעיות. גוברות הנטיות למשטר ממלכתי.

בשילה קיים אמנם מרכז דתי מקודש בעיני כל, עוד בראשית הכיבוש, אולם שם שורר ניוון. משפחת הכוהנים השליטים בכוחה של ירושה אינה תלויה באיש, היא אינה נבחרת ואינה מתמנית ואין פיקוח עליה. בני עלי הכהן מושחתים מיסודם, מנצלים את מעמדם למעשי נבלה בשטח הכלכלי והמיני. מעשים אלה כמובן מרחיקים את העם גם מהאמונה. על רקע זה תאופשר הפרישה הפולחנית והניסיון של גדעון להקים משכן עצמאי בעפרה.

ישנם נביאים המופיעים מזמן לזמן פה ושם לעורר את העם ובייחוד יחידים בעם. כך נמצא אחד אשר שמו נעלם מאתנו שמעורר את גדעון. תחילתו של גדעון במעשה טיהור בית אביו מעבודה זרה והמשכן, וסופו הצלת העם מידי מדיין.

נצחונו של גדעון הוא מעשה לדוגמה מבחינה צבאית. הוא נחשב למלחמה פרטיזנית ראשונה בדרך פשיטת לילה. פילדמרשל ווייוול התענג בחוברת מיוחדת על ניסיון זה ונתח אותו ניתוח צבאי. הוא גם שהעלה את ההסברה של מבחן המים המובאת בגיליון: 300 האנשים המובחרים שתו בעמידה כשידם האחת צוברת מים והשניה מחזיקה בנשק מפני התקפת פתע.

לכך הוספנו הערה שניה, אשר טרם עמדו עליה: הגיוס הרחב של אלפי העם נראה משונה ביותר. לשם בחירת 300 איש לא היה צורך להזעיק עשרות אלפים. אולם הדבר מסתבר אם נראהו כתכסיס הטעיה. הוא גייס לכתחילה המונים כדי לפזרם.

האויב בלי ספק ראה את האלפים המתפזרים לכל עבר, ונרגע בחשבו שבני ישראל נתייאשו וויתרו על המערכה ואז באה ההפתעה הקבוצה הקטנה יכלה להסתתר מבלי שיבחינו בה ולהפתיע את המדיינים.

באופק עולות שתי דמויות העתידות להעלות את העם לשלבים הגבוהים ביותר של דברי ימינו. בן נולד לאלקנה ושמו שמואל. ובבית לחם נולד עובד אבי ישי אבי דוד. כמובן, העם אינו יודע מה צפון בשני מאורעות משפחתיים צנועים אלה המובאות בצורת מודעה או הודעה קצרה, אולם הקורא יודע.

גדעון דוחה את כתר המלוכה. הרעיון גובר אך טרם הגיע לכדי בישולו. דרושה דרגת ביניים של חינוך מעמיק, עליה יעלה את העם שמואל. בינתיים האנדרלמוסיה גוברת. חלק משבט דן מתייאש ועובר צפונה. שמשון פותח במלחמתו הכמעט-אישית בפלשתים. יפתח עומד בראש גדוד "ריקים ופוחזים" בגלעד.

בעולם הרחב חדשות: ראשית עלייתה של אשור החדשה.

ומהפכה... בסין. אין כמובן להניח שאכן ידוע ידעו בישראל ובארצות הירדן והפרת והנילוס בכלל על סין, גם אם לא מן הנמנע שסוחרים פיניקיים בודדים הגיעו לשם. מכל מקום יודעים אנו שבאותן השנים חלה שם המהפכה הראשונה מני רבות שעברו על ארץ זו מאז ועד עתה.

במודעה על "הרואה" ע' רביעי, ניתנת תמונה על דמויות ביניים עממיות אלה, ספק נביאים ספק קוסמים ספק רופאים, ששימשו מעבר לנביאים הגדולים השליחים המוכיחים, אף כי אין ספק שגם בימי הנבואה השלוחה קיימים היו נביאים עממיים אלה.

לאותה תקופה בערך שייכת מגילת וואן-אמון המפורסמת, זו פרשת טלטוליו והרפתקאותיו של שליח מצרי ללבנון להביא עצים. המגילה (שיצאה בעברית בתרגומו ובהסברתו של שמואל ייבין) משמשת אוצר בלום של ידיעות על החיים בחוף הכנעני באותו זמן.