שמואל נפרד

לאחר 40 שנות מנהיגות
בנאום נרגש מרטיט את העם

גלגל (מאת סופר "דברי הימים")

לפנות ערב, עם דמדומי השמש בהרי ירושלים במערב, כינס שמואל שנית את כל העם החוגג בגלגל כדי להיפרד ממנו לאחר שמשו כארבעים שנה כשופט ומנהיג העם.

עטוף גלימה לבנה ארוכה, עטור שערות וזקן לבן משלג הבהיק הנביא למרחוק.

בקומו להשמיע את דברו, התייצב שאול לימינו ותמך בו בהדרת כבוד. שמואל העביר את עיניו על פני המוני בני ישראל שעמדו מזועזעים עד עומק נפשם. אחד כך פתח ואמר:

"הנה שמעתי בקולכם לכל אשר אמרתם לי ואמליך עליכם מלך. ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי ואני התהלכתי לפניכם מנעורי עד היום הזה. הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו: את שור מי לקחתי? וחמור מי לקחתי? את מי עשקתי? את מי רצותי? מיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני בו? ענו בי ואשיב לכם!"

שנים-עשר זקני השבטים שעמדו ראשונים בשורה ענו פה אחד:

"לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה".

ואז פנה שמואל אל עבר העם כולו:

"עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה, כי לא מצאתם בידי מאומה".

ומפי כל העם, מרבבות פיות ולבבות יצא קול אחד: "עד!"

"אל תעזבנו איש אלוהים!..."

ושאול כרע ברך לפני הנביא ונשק לשולי אדרתו הלבנה. ואחרי קומו אמר לנביא:

"אם חטא העם הזה בבקשם מלך מידך, אנא איש האלוהים, אל תעזבם ואל תטשם. עבדיך אנחנו ואת ה' אלוהי ישראל נעבוד בלבב שלם. אל תעזבנו איש האלוהים!"

וקול אדיר ענה לעומתו מפי רבבות:

"אל תעזבנו איש האלוהים!"

ואז נשא שמואל שוב את דברו לעם. חזר וסיפר את תולדות האומה מאז רדת יעקב מצרימה ועד היום הזה יום המלך בישראל. וכה סיים:

"חלילה לי מחדול להתפלל בעדכם"

"אל תסורו מאחרי ה' ועבדתם את ה' בכל לבבכם. ולא תסורו אחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה. כי לא יטוש ה' את עמו עבור שמו הגדול, כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה. אך יראו את ה' ועבדתם אותו באמת בכל לבבכם כי ראו את אשר הגדיל עמכם. ואם הרע תרעו גם אתם גם מלככם תיספו".

בדבר שמואל את דבריו האחרונים נצנצו בפניו קרני השמש האחרונות שבקעו מאחורי הרי יהודה, ופניו כפני מלאך אלוהים.