יש מלך בישראל!

שאול בן-קיש הוכתר בגלגל ע"י שמואל הנביא למלך על שבטי ישראל

גלגל (מאת סופר "דברי הימים")

בהקרבת קורבנות לה', בתרועות חצוצרות ובקריאות גיל עצומות מפי רבבות העם שנתקהלו בגלגל הכתיר אתמול שמואל השופט והנביא את שאול בן קיש משבט בנימין למלך ראשון על כל שבטי ישראל.

הייתה זו הכתרתו החגיגית בנוכחות שליחי כל השבטים לאחר שכבר לפני כך הועיד שמואל במצפה את שאול למלך. רק עתה לאחר נצחונו המזהיר של שאול על העמונים נעלמו הפסקות האחרונים. אין לועגים עוד לבן-קיש ואין מתנגדים. נפל דבר גדול בישראל. יש מלך בישראל.

מאז הודיע שמואל בעזרת משואות לכל קצוות הארץ על חגיגת ההמלכה, הייתה כל הארץ ברגשה גדולה. כל הדרכים מצפון ומדרום וממזרח וממערב המו מרוב אורחות שעשו דרכן לגלגל. מקום בראש תפשו כמובן בני בנימין ואחריהם אנשי גלעד, אשר שאול הושיעם מידי עמון. רבים גם בני אפרים השכנים, אף כי הללו לא גילו אותות התלהבות רבה.

החגיגה שנמשכה משעות הבוקר המוקדמות ונפתחה בקרבן שחרית, התנהלה כולה בראשותו של שמואל הנביא הישיש ועוזריו הלוויים ובני הנביאים.

טקס ההכתרה

לאחר הקורבנות השמיע שמואל פעם נוספת את כל דברי האזהרה שהזהיר את העם עוד במצפה ושאל פעם אחרונה אם אכן רוצה העם במלך. תשובת העם הייתה פה אחד: מלך! לאחר מכן שלח שמואל שניים מבין הכוהנים הצעירים להביא את שאול מן האוהל.

כשהופיע שאול לעיני העם לא עצרו ההמונים כוח והריעו שעה ארוכה בהתלהבות רבה: יחי המלך! שאול צעד אל עבר המזבח בין שורות העם המריע, קומתו זקופה אך ראשו מורד, אם מתוך התרגשות אם מתוך בישנות-מה.

בהגיעו אל המזבח התייצב בפני שמואל והרכין את ראשו עמוק עמוק בפני הנביא.

עתה הקריא הנביא מתוך מגילה את מצוות התורה למלך ישראל.

אחרי נאומו זה נטל שמואל כד שמן קודש. דממה עמוקה השתררה מסביב. הרגע הגדול הגיע. שמואל נשא את ראשו השמיימה והתפלל תפילת לחש בעיניים עצומות. איש לא שמע את דברי תפילתו. אחר יצק הנביא שמן על ראשו של שאול.

אולם לשיאה הגיעה התלהבותם של ההמונים כאשר שם שמואל את נזר הזהב לראשו עטור השער השחור של שאול בן קיש.

מחזות התלהבות, רבבות יוצאים במחולות

"יחי המלך!" פרצה הקריאה מלבות הרבבות אשר חיכו שעות רבות לשעה גדולה זאת. רק עתה הסב שאול את פניו אל העם ואף על פי שלא עמד על מקום מוגבה ראוהו כל העם כי הוא משכמו ומעלה גבוה מכל העם. העומדים סמוכים לו ראו גם דמעות אשר התנוצצו בעיניו למראה העם האוהב את מלכו-מושיעו.

עתה הגיע תורם של הלוויים המנגנים. הם הכו בתופים והריעו בחצוצרות. העם הקיף את המזבח ואת גל האבנים ואת הנביא והמלך שעמדו לידם. במעגלים עצומים סובבו במחולות.

משואות מבשרות לשבטי ישראל

עם רדת הצללים הועלו לפידים ומדורות ועוד העם רוקד ומריע. מראשי הרי ירושלים, חברון וגריזים נראו משואות אשר אותתו לכל שבטי ישראל:

יש מלך בישראל!