חרב ברזל מתוצרת ישראל הגיש צעיר משבט דן לשאול
גלגל (מאת סופר "דברי הימים")
תרועות גיל פרצו מרבבות פיות פעורות בתמיהה והתפעלות כשלאחר ההכתרה ניגש אל שאול נחושתן משבן דן, איש בית-שמש, כרע לפני המלך ושם לפניו חרב ברזל מרוטה ומבהיקה.
שאול הרים את החרב והניף אותה בקלות כהינף מקל. החרב התנוצצה לאור השמש. שאול הרים את האיש הכורע לפניו ונשקו על לחיו האחת והשניה.
נחושתן, איש כבן ארבעים, גבה קומה והמפליא מכל - חשוף פנים ללא זקן, דומה לפלשתי, דיבר עברית-צחה וסיפר שכדי ללמוד את מלאכת חרושת הברזל אשר נאסרה על בני ישראל בצו הפלשתים, התרחק מלבוש וממראה ישראל, זכה לאמונם של הפלשתים ועבד עשר שנים בבית מלאכת ברזל בגת. גם בחר בצעירים משבט דן ולימדם את מלאכת ליטוש הברזל במערות שבמורדות הרי יהודה מאחורי צרעה. אולם כדי להביא עפרות ברזל להתכה המשיך לחיות עם פלשתים. עתה הוא מבקש מאת הנביא שמואל שיתפלל עליו לאלוהים שיכופר לו עוון חייו עם פלשתים.
כבר בקרב עם העמונים השתמשו בני ישראל בחניתות ברזל אולם אלה היו כולן מתוצרת פלשתית והן הוברחו משווקי פלשת לערי ישראל.
כעת, במלוך מלך בישראל אין כוחו של האיסור הפלשתי יפה עוד. מעתה ואילך ילוטש ברזל בגלוי בידים ישראליות.