הקץ למעשי-ההתגרות של רבת-עמון!
אגרת עידוד מהמלך לאבישי בן-צרויה המסתער על העמונים
אוריה החתי אשר יצא לאחר טכס-נישואיו עם נכדת אחיתופל לחזית רבת-עמון, נטל עמו אגרת מאת המלך לידי אבישי בן צרויה העומד בראש הצבא המסתער על רבת-עמון.
באגרת מזכיר דוד את כל פרשת היחסים בין שבטי ישראל והעמונים, הוא כותב על מצוות משה לא להתגרות בעמון, על הלחץ אשר לחצו העמונים את רגלי שבטי ישראל שבעבר הירדן המזרחי, על פרשת המצור אשר צרו על יבש גלעד ודרשו לנקר את עיני תושביה.
ואחרון אחרון: המעשה המחפיר אשר עשו בשליחיו של דוד שבאו בשם מלך ישראל להביע לחנון מלך רבת-עמון את רגשי ההשתתפות בצער לרגל מות נחש אביו והוא ידיד לדוד. העמונים כלאו כזכור את השליחים, האשימו אותם בריגול גזזו את מחצית זקניהם כרתו את מדויהם וכך שילחום ללעג ולקלס.
עתה הגיעה העת - כותב דוד לשים קץ למעשי ההתגרות וההתעללות של העמונים. לא יבוא עוד עמוני בקהל ה' על התועבה אשר עשו. דחה דחו את ידו של מלך ישראל, היה תהיה בהם חרבו.
"מואב סיר רחצי, על אדום נעלי, על פלשת התרועעי, מי יובילני עיר מצור מי ינחני עד אדום. הלא אתה אלוהים!"
בקטע זה מתוך מזמורו האחרון של נעים זמירות ישראל מסתיימת אגרת העידוד של המלך לאבישי בן צרויה.