עשר שנים לכיבוש ירושלים

יואב כובש העיר נתמנה לראש הצבא

בליווי אביעזר הענתותי מגיבורי ירושלים אשר לא יצא לחזית בגלל הפצעים אשר נפצע בגיא המלח, יצאה המשלחת הצבאית מחמת לסייר בירושלים ועל חומותיה סביב סביב.

הגיבור אשר השתתף עם יואב בן צרויה בכיבוש העיר הסביר להם את דבר המצור והכיבוש אשר החודש מלאו לו עשר שנים.

ירושלים היא אחד המבצרים הקשים לכיבוש בגלל מצבה הטבעי. משלושה עברים היא מנותקת בגיאיות עמוקים, והמדרונות תלולים מאוד. רק מצד צפון היא מחוברת חיבור שטוח אל רכסי הגבעות אשר לעבר בית אל ושכם. על כן ביצרו עוד ההיקסוסים את העיר מצד זה ביצור כפול, חומה מבעד לחומה.

נקודת תורפה נוספת בעיר הוא מחסור המים בה. מקור המים היחידי הוא מעיין הגיחון והוא מחוץ לחומות.

לפני שהקפנו את העיר לצור עליה קרא לה דוד מלכנו - כפי שמצווה עלינו תורת משה - לשלום, הציע לה כניעה מרצון, ובתנאי כבוד. אולם היבוסים דחו הצעה זו ביהירות: וכה שלחו לומר לדוד:

"לא תבוא הנה, כי אם בהסירך העיוורים והפסחים!" בדברי לגלוג אלה רצו לומר שכל כך בוטחים הם בביצוריה של העיר שאפילו עיוורים ופסחים יוכלו להגן עליה בפני דוד וצבאו.

לעג זה ובטחון מופרז זה הבעירו את חמתו של דוד, והוא הכריז כי כל מי שיכבוש את עיר יבוס יהיה לראש צבאות ישראל. ירושלים תהיה בירת ישראל והלוכד אותה - ראש צבא ישראל. אמנם היה זמן שיואב בן צרויה היה ראש גיבורי דוד, אך חינו ירד לאחר שרצח, או ציווה לרצוח את אבנר בן נר שר צבא שאול.

עתה מצא יואב שעת כושר להעלות שוב את חינו בעינו מלכו. תחילה ניסה לעלות מול החומה ולהבקיע את שעריה. אולם ניסיונות אלה נכשלו עד מהרה ועלו בדמים רבים, כי מעל החומה ניתכו חצים, הוטלו אבנים כבדות. דוד אסר על התקרבות יתר אל החומה, בהזכירו ללוחמים את מותו של אבימלך מלך שכם אשר אישה מחצה את ראשו בהטילה עליו אבן. ובכלל לא היה רב עדין ניסיוננו - מסביר הגיבור - במצור ערים. כוחנו רב יותר בקרב פנים אל פנים ואז יכולים אנו לעמוד אפילו אחד מול רבים.

עד אשר עלתה בלבו של יואב השאלה: כיצד מביאים היבוסים את המים העירה מהמעיין אשר מחוץ לחומות?! שמנו מארבים ימים ולילות, עד שנתברר הדבר:

היבוסים סתמו את פתח המעיין אשר מימיו היו נשפכים תמיד לנחל קדרון. הם הפנו את זרמו של המעיין לתעלה חצובה עד למרגלות הגבעה התלולה. אל המדרון התלול היו משעינים סולם גבוה שבו היו יורדים לשאוב את המים. מראש המדרון התלול שוב נחצב צינור עמוק בסלע מעין מנהרה המובילה אל מתחת לחומה העירה. במנהרה נחצבו מדרגות אבן.

יואב החליט לעלות בצינור זה ולחדור העירה. ובאחד הלילות לאחר שאנשי המארב הבחינו בקולות הבוקעים של מעלי-המים, שהנה דלו את מימיהם וחזרו העירה, ציווה יואב לחדור לתוך המנהרה. הוא עצמו עלה בראש. את הסולם לא מצאנו, כי היבוסים היו מעלים אותו עמם לאחר שאבם מים מהתעלה.

עתה היה ברור גם פשר הלגלוג היבוסי: "עד שנסיר את העיוורים והפסחים", כלומר לא כפי שהבינו אותו תחילה. ביחס לעיוורים ולפסחים שומרי העיר, כי אם גם בהוראה נוספת: עד אשר יפקחו עיני העיוורים שלנו למצוא את המנהרה ועד אשר לא נהיה פסחים ונדע לטפס בה.

ויואב כלל וכלל איננו מן הפסחים. במדבר יהודה אימן את ידיו בטיפוס בסלעים מסוכנים מאשר צינור זה שארכו כמה עשרות רגל בסך הכל. תחילה אומנם בוססנו במים, אך מכיוון שהעת היא עת קיץ לא רבו המים בתעלה.

בקצה המנהרה היה חצוב חדר ששימש מקווה למים. מהחדר עלה שוב צינור אבנים רחב מהתקרה מעלה. יואב שוב העז ועלה בו ראשון ואנו אחריו. בהגיעי לפתח הצינור פתחוהו בקלות, שלשל לנו חבל ואחד אחד החילונו עולים בו.

מעלה עוד הובילה המנהרה כמה עשרות רגל אך לא בתלילות, כי בשיפוע קל ובמדרגות אבן. לא עברה שעה קלה - ויואב ואנו אחריו עומדים בפנים החומות. כארבעים איש היינו ובתוכם עשרים מגיבורי דוד.

באפלת הלילה כשאנשי העיר ישנים את שנתם בלי לחשוש, עברנו דרך הגיא החוצה בין גורן ארוונה ובין מצודת ציון והגענו לשער הצפוני. להתגבר על המשמר הממונה על השער היה מהמעשים הקלים ביותר. גם חמשת גיבורי דוד היו מספיקים למלאכה זו. פתחנו את השער הכפול בפי חיילינו שציפו לנו בדריכות רבה בצד זה. כך פרצנו למבצר העוז של היבוסים שמאז תחותמס השלישי, פרעה האדיר של מצרים, לא דרכה בו רגל זרים, ואף הפלשתים לא כבשו אותה והסתפקו בברית ידידות עם מלכי העיר.

את סיפורו זה סיפר גיבורו של דוד באזני הקצינים מחמת, כשהוא מסייר עמם במקום הפרצה סביב סביב. מאחר שהאורחים לא הראו נכונות לצאת בעקבות הכובשים ולטפס בצינור.

 כך הלעיגו היבוסים על צבא ישראל: "עד אם הסירכם העיוורים והפסחים"...

חומת ירושלים היבוסית