מלכת שבא מלאה פליאה והתלהבות

"אלוהיכם מוחש בכל פנה ופנה של בית-המקדש המפואר"; "אני מרכינה ראשי בפני חכמתו של שלמה", אומרת היפה במלכות העולם

בית הגיבורים (מאת שליח "דברי הימים")



בניהו בן יהוידע שנתמנה להיות שומר ראשה וראש משמר הכבוד של מלכת שבא כל זמן שהותה בירושלים, מסר על התרשמותה העמוקה של המלכה המפורסמת ביופייה וביושרה מכל מה שראתה ושמעה עד כה בירושלים, והיא רק חמשה ימים בלבד כאן.

"שמעתי בארצי על דברי המלך ועל חכמתו ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני ואזני ישמעו והנה לא הוגד לי החצי" - אמרה המלכה לבניהו.

פלא הוא בעיניה כיצד הצליח שלמה, שאינו אלא שני בשושלת המלוכה ומלך שלישי בכלל בישראל, להנהיג במהירות כזו הליכות מלוכה וגינוניה בחצרו. אמנם ניכרת ידם של משרתי צור ומצרים, אמוני ארמונות מלכים, אך גם ללמוד מאחרים אין זה דבר קל. ובעיקר - מטעימה המלכה - שאין זה מעשה חיקוי.

ובהגיעה לכך הביעה מלכת שבא את התפעלותה ממלאכת המקדש. "ודאי אין זה מקרה - אמרה - שראש הבונים הוא בן לאישה ישראלית ולאב צורי. בבית המקדש ניכרת יד אומנות צורית, ניכרת מומחיות בתורת הבנייה בתורת הבנייה המפוארת - ובכל זאת מה שונה בית המקדש מכל אשר ראו עיני במאות מקדשי מצרים. שם - אבני ענק, בנייני ענק, פסלי ענק, אך רוח אין בהם. וכאן - את אלוהיכם המופלא לא ראו עיני אבל הוא הורגש בכל פנה ופנה וממש חשתי כיצד הוא ממלא את כל הלבבות".

אלא שגם האמונה לא היא אשר השפיעה ביותר על המלכה. אין היא מתעניינת יותר באלים. היא היפה במלכות העולם ואף החכמה - במושלים מרכינה את ראשה - לפי דבריה היא - בפני חכמתו של המלך שלמה. אמנם עד כה לא שוחחה אתו אלא שיחה קצרה אחת בקבלת הפנים, ונוכחה רק פעם אחת בישיבת שלמה על כסא המשפט לדון את העם, אולם די לה בכך כדי להבחין שלפניה חכם שאין משלו עלי אדמות.

המלכה מאריכה שהותה בירושלים

ההכנות לחנוכת הבית מנעו משלמה שיחות ממושכות עמה. אולם מלכת שבא החליטה להאריך את ביקורה בירושלים לחודש ימים. שמע שמעה כי יודע המלך את כל סודות הטבע, מבין בלשון כל שיח וכל עץ וכל עוף וחיה, וגם שמעה שרב כוחו בשירה, והיא הושיבה מטובי סופריה יודעי לשון עבר שיתרגמו לה משירי שלמה. גם בפיה דברי חכמה, משל ושיר והיא רוצה להתחרות עמו בשנינות ובמליצה.

בין משוררי החצר והסופרים מצפים בעניין רב להתמודדות זו.

אינה יודעת מה זה עיתון ובכל זאת חכמה להפליא...

סופר "דברי הימים" אשר נמצא בקביעות עם האורחים מארץ שבא הצליח לבוא בדברים עם מלכת שבא שעה קלה לאחר תום טכס חנוכת בית המקדש.

הדבר הראשון שנתקל בו הוא שלא היה לה מושג על קיומו של "דברי הימים" ושל עיתון בכלל. כמעט שקשה היה להסביר לה עיתון מהו. אין היא מבינה לשם מה לו לאדם לדעת מה מתרחש יום יום בכל מקום: לדעתה החכמה עמוקה מכל המאורעות היומיומיים ולא כדאי לעסוק בהן. כדאי רק לעסוק בדברים שהם יפים לעין ונעימים לשאר החושים.