ביקור באורוות המלך שלמה במגידו

(מפי שליחנו)

הרכב עובר בדהרה. בכל רכב ישובים שלושה אנשי חיל: הנוהג בסוסים, היורה והשליש. המרכבות, חלקן הובא ממצרים וחלקן נעשה כבר בבתי-מלאכה לתיקון הרכב ולבניינו. מחיר הרכב המצרי הוא 600 שקל כסף. אולם בתי המלאכה של מלכנו בכוחם לבנות עתה רכב במחיר נמוך מזה ששולם למצרים.

הסוסים באו מארץ החתים והארמים מן הגזע המצוי בארץ קוה, ומחיר הסוס הוא מאה וחמישים שקל כסף למלכי חת ומלכי ארם. סוחרי המלך הם הספקים לחיל הרכב.

ערכתי ביקור מיוחד במבצר ובאורוות, ואף עלה בידי לרשום את מראה האורוות, הרכב והחומה. והנה תיאור האורוות. אלה בנויות מערכת של ארבעה, חמישה או שישה בניינים זה ליד זה. כולם בנייני אבן. כל בניין מתחלק לשלושה מדורים על ידי שני טורים של אומנות אבן. האומנות ניצבות על יסודות אבן עמוקים, כדי שלא ישקע הבניין מפני כובד הגג. אומנות אלה גם מפרידות בין סוס לסוס, וברווח שבין כל שתי אומנות ניצב אבוס אבן. בקצה האומנה נקב מיוחד לקשירת הסוס. הסוסים רובצים פנים אל פנים, כדי שלא יבעטו אחד בשני. הרצפה היא רצפת סיד מעורבבת בחצץ, והניקיון נשמר בה היטב. החצר מרוצפת אבנים לצורכי הרכב, כדי להקל על צאתו ובואו. לפני האורוות מגרש גדול מיועד לטיול לסוסים, לאימונם ולאילופם. במרכז החצר נמצאת השוקת, אשר אליה מחוברת נקרה. הנקרה יוצאת מן המעיינות, המספקים מים למגידו העיר. האורות כולן נועדו לדייר מעשרים וארבעה סוסים עד לשלושים סוס, והן מחולקות לשלוש חטיבות; כל אחת כוללת כ- 150 סוס ומשלושים עד חמישים רכב.

חלקה הגדול של העיר נבנה מחדש. כדי להזרים את מי הגשמים אל מזחילות, נבנו גגות הבתים בעיר וכן גגות האורוות בשיפוע קל. המים הזורמים אל המזחלות נאספים בבורות גדולים לעת הקיץ.

בשעת ביקורי הגיעו אורחים מחוץ לארץ, מחמת. הם דיברו על המבנה של האורוות והביעו את רצונם להביא את בוני האורוות הישראלים לחמת כדי להקים שם מבנים כאלה.

האורוות במגידו לארבעת אלפי סוסים