אדונירם נרגם למוות ע"י המוני שכם

"יען שלח ידו בעניי בית יעקב"...

שכם (מאת סופר "דברי הימים")

אדונירם השר הישיש הממונה על המס כארבעים שנה נרגם למות ברחובות שכם כשהמוני תושבי העיר תקפו את מרכבתו שנתלוותה לשיירת רחבעם המלך בשעת צאתה את העיר לשוב ירושליימה.

ההתקפה הייתה כנראה מכוונת לאדונירם אשר על המס, שכן למרכבתו של רחבעם לא ארע דבר ואף אבן לא הוטלה בה, רק לכשנראתה מרכבתו של הממונה על המסים ועל מס-עובד נשמעה קריאה!:

"הנה הנבל הלזה! אדונירם"!

וכאילו ציפו ההמונים לקריאה - כי מטר אבנים ירד על המרכבה. המרכבה הייתה רתומה לשלושה זוגות של סוסים מפוארים; תחילה החישו הסוסים את דהרתם, למרות האבנים שניתכו עליהם, אולם לכשנפל הראשון נתקלו בו האחרים והמרכבה התהפכה. עשרה פרשים הקיפו את אדונירם שיצא מתחת למרכבה והוא שותת דם, אולם ההמון החל זורם מכל עבר ולהתקרב לנצורים. שלש המרכבות שהיו מאחורי אדונירם פרצו קדימה ונמלטו בעקבות מרכבתו של רחבעם שהצליחה להימלט ראשונה.

תחילה ניסו הפרשים לעמוד על נפשם ונפש השר, אך לאחר ששניים מהם נסחבו מעל אוכפי הסוסים ונפלו לידי ההמון, דרבנו היתר את סוסיהם ובחרב שלופה פרצו להם דרך דרומה.

אדונירם הופקר להמון המשתולל. תחילה נדמה היה שיקרעוהו לגזרים, אך פתאום הופיע איש מתנבא, עלה על המרכבה ההפוכה והחל מצעק:

"האזינו לדבר ה' בני יעקב, שמעו עם אפרים את אשר יאמר אלוהי ישראל!

כה אמר ה' אלוהי ישראל, יען אשר שלח האיש הזה אדוניכם את ידו בעניי בית יעקב ואת בתי ישראל בזז, כעכן יהיה האיש הלזה, כבן זרח אשר מעל בחרם. הן יהושע בן נון עבד משה, ציווה לסקול אותו באבנים. סקל יסקל אדונירם כהיום הזה לעיני כל ישראל, נאום ה'."

סקול יסקל!! הדהד רעם הקולות של אלפים.

עתה נסחב הזקן, והוא מתעלף מחרדה או מהמכות אשר הוכה, אל מחוץ לחומת העיר ושם נרגם באבנים לאחר שנקשר אל סלע.

אחד אחד ניגשו אנשי שכם, החל מהנכבד וכלה בדל שבדלים, והטילו בו אבן. ותהיה הערמה גדולה מאוד.

כן נסתיימו חייו של אדונירם והוא בן שבעים וחמש, ועוד שרת את דוד בסוף ימיו. כל ימי שלמה היה ממונה על המסים ומילא את תפקידו בנאמנות רבה למלך ולחצרו, על כן השניא את עצמו על העם.