ירבעם בן-נבט הוכרז למלך
אחיה הנביא השילוני מזהיר אותו בשם ה'
שכם (מאת סופר "דברי הימים")
רק שעה אחת לאחר שנעלמו מרכבות רחבעם מאחורי שערי שכם, הוכרז ירבעם בן נבט משבט אפרים על כל שבטי ישראל פרט ליהודה.
אף כי במשך כמה ימים רווחה השמועה כי ירבעם נמצא בסביבות שכם, לא העלה איש על דעתו שלא בסביבות העיר הוא מסתתר כי אם בתוך העיר הוא יושב ואף במצודה עצמה, באחד החדרים המוסתרים, ומשם הוא מקיים מגע מתמיד עם זקני השבטים. עתה מסתבר כי כל מה שעשו ואמרו - על פי הוראותיו עשו ודברו.
טכס הכרזתו של ירבעם למלך היה קצר ביותר, כי הכל הוכן מראש.
זקני ישראל פנו אל ירבעם בן נבט בנוסחה המסורתית הקדומה:
"מלוך עלינו ירבעם בן נבט האפרתי!"
ויען ירבעם:
"אם באמת ובתמים רציתם כי אמלוך עליהם למען ייטב לכם, הבה ומלכתי ועתה השבענו נא לי באזני ה' צבאות כי את אשר אומר לכם תעשו וכל אשר ימרה את פי וכל אשר ילך אחרי בית דוד מות יומת".
"אנו נשבעים" ענו ראשי השבטים, וכל הנוכחים.
רק הנביא השילוני, אחיה, שנוכח בטכס לא נשא ידו לשבועה. הוא יצא אל אמצע האולם, נשא את שתי ידיו השמיימה וכה אמר - כשעיניו בעיני ירבעם:
"כה אמר ה': הנה קרעתי את הממלכה מעל שלמה וזרעו ונתתי על שכמך, אך לא אעשה כלה ליהודה ולא אתננו בידך למען ירושלים ולמען דוד עבדי. אך יען אשר הלך לב שלמה אחרי עשתרות אלוהי צידון ואחרי כמוש אלוהי מואב קרעתי מעליו את עשרה השבטים. ועתה תמלוך אתה עליהם. והיה אם תשמע את כל אשר אצווך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חוקותי ומצוותי כאשר עשה דוד עבדי והייתי עמך. ואם תמרה את פי ותלך אחרי אלוהי כנען ואעשה לך כאשר עשיתי לכנען, נאום ה'".
לאחר הדברים האלה נעלם אחיה מהמצודה ומהעיר, וירבעם יצא אל העם.
בדבריו הראשונים שהשמיע ירבעם הזכיר לעם שמאז ומתמיד עמד שבט יהודה מחוץ לאחדות שבטי ישראל, עם לבדד היה ואף לא נענה לקריאת דבורה הנביאה להלחם במלכי כנען.
בהופיעו בפני המוני שכם שקיבלוהו בהתלהבות רבה אמר ראש המורדים כי לא ילך בדרכי מלכי יהודה הבונים ארמונות פאר ומרבים נשים וזהב וסוסים משוד העם ומזיעת אפו. מעולם לא העלה שבט יהודה מס לא בכסף ולא בעבודה. יהודה התעשר מיבול הארץ כולה שהיה נוהר מרצון או מאונס ירושליימה.
מעתה ישכון כל ישראל איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ולא היה למס עובד. בנינו לא יובלו לברא עצי לבנון ולהתיך נחושת בתנורי הערבה. בקריאת "איש לאוהליך ישראל, לאדמתך ולצאנך" - סיים ירבעם את דבריו.
"יחי המלך!" - הריעו ההמונים.
"מוות לבן-דוד" - נשמעו קריאות.
"נעלה על ירושלים ונקיצנה" - קרא מישהו.
לאחר דברו את העם, נסוג ירבעם אל חדרי המצודה והחל במינוי מפקדים לצבא ושרים לכל התפקידים. עד שעת לילה מאוחרת לא כבו האורות במצודה.
משמר מצרי
לאחר הסתלקותה של שיירת מלך ירושלים, הופיעו כאילו מתחת לפני האדמה חיילים גבוהי קומה וחמושים והוצבו בכל פינות המצודה. על פי לבושם ניכר היה בהם כי מצרים המה.
אף כי יש גם יודעי מצרית בשכם - ורבים כאלה כאן - לא הבינו את לשונם. אומרים שהם משבטי המבשש הלוביים, שאחד מהם עלה עתה על כסא המלוכה המצרי, והם באו עם ירבעם.
קרע מבית לחץ אויבים מבחוץ