נבות הוצא להורג בעקבות עלילת איזבל
רצח משפטי ביזרעאל!
לאחר משפט ראווה – נסקל, כרמיו הוחרמו למלך
שומרון (מאת כתב מיוחד)
בפני בית דין של עשרים ושלושה נידון נבות היזרעאלי, אחד מזקני עיר-העמק יזרעאל, למוות בסקילה בעוון גידוף אלוהים ומלך ישראל, לאחר שהעידו בו שני עדים ולמרות הכחשתו הנואשת של הנאשם. פסק הדין הוצא לפועל שעה לאחר מכן והנידון נסקל באבנים מחוץ לעיר.
כתבנו מוסיף:
אין איש ביזרעאל ובשומרון אשר לא ידע את פשרו האמיתי של משפט הראווה. נודע ברבים הסכסוך אשר פרץ לפני שלושה חדשים בין המלך אחאב ובין נבות אשר כרמו משתרע במדרון הגבעה שעליה ניצב ארמון החורף של המלך.
נבות מסרב למסור כרמו
אחאב דרש מנבות שימכור לו את כרמו או שיתנהו לו תמורת כרם במקום אחר. מוסרים כי המלך אף הבטיח לתת לו מן העידית שבעדית בכרמי שומרון. אולם נבות סרב בטענו שנחלה זו היא ירושה בידו מאבות אבותיו זה שמונה דורות, ולא ימירנה בשום אדמה אחרת.
המלך נעצב אל ליבו, אך לא נקט באמצעים נגד יוגב זה הנאמן לאדמתו ונדמה היה שויתר על תביעתו.
תחילה סבורים היו שכעונש על כך יורד נבות ממקום שבתו בשער בין זקני יזרעאל, אולם אף דבר זה לא אירע, כנראה בגלל הכבוד הרב שרוחש העם לאיש. סירובו למלך עוד הגדיל את כבודו.
איזבל זוממת נקם
אולם אם הרכין אחאב את ראשו בפני רצונו של איש ישראל – לא כן המלכה בת הנכר איזבל. היא ראתה בסירוב פגיעה חמורה בכבוד המלך ובכוח שלטונו.
מה שלא הוברר עד כה הוא אם ידע אחאב לפני צאתו למלחמה אל אשור את אשר תכננה בעורמתה המלכה או לא.
אולם מיד לאחר צאת המלך עם צבאו צפונה נתגלגלו הדברים במהירות מדהימה.
זקני העיר נקראים ל"דיון מגדף"
זקני העיר כולם, כולל נבות, קיבלו אגרות מהמלכה בחתימת אחאב בן עומרי להתכנס למושב מיוחד לשם דין מגדף. תחילה תמהים היו הזקנים כי לא ידעו ולא שמעו על מקרה גידוף (פרט כמובן למגדפים מבין בני לוויתה של המלכה עצמה).
מה רבתה התדהמה בהפתח אגרת המלכה במושב בית הדין ובה הודעה כי בשעת הויכוח עם המלך בדבר הכרם קילל נבות את אחאב וצרף לכך גם דברי גידוף על אלוהי ישראל.
"שקר הדבר" – נזדעק מרה נבות, עוד בטרם סיים הסופר את קריאת האיגרת. אולם בסיומה של האיגרת הודיעה המלכה כי שני עדים שמע בן בעלגד וחנוך בן ענת יעידו על המעשה.
עדי-השקר מופיעים
בין הזקנים קמה מבוכה, אולם גם לפי הדין הישראלי לא הייתה ברירה בידם אלא להזמין את העדים. תחילה נאלץ נבות לרדת מכסא המשפט ולפנות את המקום לאחר.
כשהועמדו העדים הם אישרו את הכתוב באיגרת.
אי אלה מהזקנים ניסו לחקרם חקירה חמורה לשמוע את דבריהם בנפרד, אולם הם סירבו לענות על מרבית השאלת בטענם כי הם חברי משמר הראש למלך והפוגע בכבודם כפוגע בכבוד המלך.
נבות מסתער על המלכה
רק נבות עצמו לא נבהל ופרץ בקריאה:
"בת בלייעל! בת נכר! שיחדת את העדים, שכיריך הם עדי שקר! לא גידף ולא יגדף נבות מלך בישראל כי משיח ה' הוא אך אותך יגדף כי בת נבלים את. ואת אלוהי ישראל לא יגדף נבות, אך את תועבת אליליך יגדף. ארור שמך בת נעוות הבעל!".
מסביב עמדו המוני יזרעאל אחוזי פלצות. חיילי המשמר של המלכה תפשו חרבותיהם, אולם במבט עין אחת ריתקה אותם איזבל למקומותיהם. ורק אל השופטים הפנתה את עיניה ואף זאת מבלי להוציא הגה.
הזקנים התלחשו שעה קלה והודיעו כי יצאו למועצה ועל העם לחכות, בינתיים ניגשו שניים מן השוטרים של בית הדין כדי לשמור על נבות, אך הוא הזדקף במלוא קומתו ובכל אונו למרות זקנותו וקרא:
"הרף! לא יברח איש כמוני. חף מפשע אנוכי ואלוהי ישראל יהיה בעזרי".
פסק – הדין
כעבור שעה קלה חזרו הזקנים וכשדומיית מוות שוררת סביב הקריא סופר בית הדין את פסק הדין:
זקני יזרעאל לאחר שמעם את דברי שני העדים ולאחר שלא נמצאו עדים שיזימו אותם מוצא כי עדותם קיימת ככתוב בתורת משה: "על פי שניים עדים יקום דבר". נבות גידף אלוהים ומלך, ובדין תורת משה כתוב לאמור: "אלוהים לא תקלל ונשיא בימך לא תאר" וכתוב לאמור: "נוקב שם ה' מות יומת, רגום ירגמו בו כל העדה".
נבות מובל לסקילה
שעה קלה נמשכה הדממה גם לאחר השמעת פסק הדין ורק מפי איש אחד מגודל שער כנזיר פרצה קריאה: "דם נקי! דם נקי!".
החיילים של איזבל פרצו לתוך ההמון וגרשו את הצועק וסחבו אותו מהמקום. העם התפזר אחוז בהלה.
נבות עמד דומם. איזבל עברה על פניו וחיוך רע רחף על שפתיה.
ישר משער העיר יצאו הזקנים והעדים כשנבות מובל על ידי שוטרים אל מחוץ לעיר לסקילה. למרות הקריאה שקראו הזקנים כמעט שלא נתלווה אליהם איש מבין תושבי יזרעאל.
לפני הסקילה עוד פנה בקול ענות חלושה ראש הזקנים אל נבות: "תן תודה נבות".
"נבות לא ייתן תודה על אשר לא חטא. זקן ממרא אתה. מורא אלוהים אין בלבכם אך מורא בת הבלייעל. דמי יתבע מידי בית המלוכה ומידיכם".
נבות הועלה לראש הסלע, הופל משם ארצה ואחר נרגמה גופתו באבנים. יד העדים רגמה את האבנים הראשונות.
כרם נבות הוחרם
מתנה לאחאב?
יזרעאל. כרמיו של נבות היזרעאלי הוחרמו לאוצר המלך בהתאם לדין הרוגי מלכות שיורשיהם מנושלים מאחוזותיהם.
סבורים שאיזבל זוממת להגיש את כרם נבות כמתנה לאחאב לאחר שובו מהמלחמה.