"ירושלים לא תיגרר למלחמות לא לה"

ישיבה סוערת במועצת המלך

יהושפט מקבל דעת הנביאים שלא להצטרף לברית נגד אשור

 (מאת כתבנו ליד מועצת המלך)

לאחר ויכוח חריף בין מצדדי ההצטרפות לברית ישראל-ארם ובין מתנגדיה, החליטה מועצת המלך יהושפט בהשפעת הנביאים לא להיגרר אחר מלחמות רחוקות.

מצדדי הברית מצאו עידוד בידיעות על ההצלחות בחזית נגד אשור, אולם מלך יהודה הכריע את הכף בהצביעו על הסכנות הקרובות מצד מואב עמון ואדום, ועל צביעותה של ארם הלוטשת עין להשתלטות על שטחי ישראל ותומכת בחשאי במישע המואבי המקומם את שבטי עבר הירדן.

המפקד הצבאי יהוזבד כינה את מתנגדי הברית בשם "מתבדלים" המצמצמים את מבטם בתחומי יהודה וירושלים בלבד.

לעומת זאת התייצב עמסיה בן זבדי לצד נביאי ה' אשר מנעו את יהושפט מלהצטרף לברית.

ראשית כל – טען עמסיה – אין הניצחון על בעלי הברית ברור למדי. כל עוד עומד צבא אשור שלם מעבר לנהר ארונטס יש לצפות למסע מחודש, אם לא מיד הרי כעבור שנה. שנית גדולה הסכנה מצד ארם מאשר מצד אשור, כי ארם נותנת כידוע יד למואב ועמון כדי לחסל את ישראל ויהודה ולרשת את ארצם, בעוד שאת פני מלך אשור הרחוק אפשר לשחד במנחה בלבד.

"אויבינו קרובים לגבולנו – סיכם עמסיה – ואל לנו לשלוח את בנינו למות בארצות רחוקות".

לדעתו זו של עמסיה הצטרף המלך העומד כידוע תחת השפעתם של נביאי ה' ובאחרונה אין ידו זזה מידו של מיכיהו בן ימלה הנביא, מתלמידיו של אליהו הגלעדי.

"הנה חורשים עלינו מואב ואדום ועמון רעה, ה' אלוהינו ציווה עלינו לא להורישם כי מבני העברים המה, והם גומלים לנו רעה תחת טובה. לא נלחם מלחמתן של חמת ושל ארם ושל מצרים. למחר הם אוכלים אותנו בכל פה. אשור רחוקה ואדום קרובה. לא נצא למלחמה כי אם על פי ה', וה' לא ציווה."

בהמשך הדיון הוחלט לעקוב בתשומת לב אחר המתרחש בעבר הירדן, להגביר את משמרות הצבא בערבה ולהתרות באדום כי מרה תהיה אחריתה אם תיתן יד למסית מישע המואבי ותפשע ביהודה.