איזבל

נישואי אחאב ואיזבל הם לכאורה פרי יחסי הידידות שהיו קיימים בין מלכות ישראל ובין מלכות צור במשך שלטונו של עומרי. אולם למעשה נשואים אלו היו רק עוד טבעת אחת בשלשלת נשואי בית המלכות עם נשים נכריות, שלשלת שהחל בה שלמה המלך והיא נמשכת עד ימינו ופריה ותוצאותיה כבר ניכרים היום בחיינו, ומי יודע מה יולידו מחר. אולם כל הרע וכל האסון שבהתחתנויות אלו התקבצו כולם כמשל וסמל באישיותה של איזבל בת אתבעל מלך צידונים.

ככל הנשים הנכריות שקדמו לה הביאה עמה איזבל למלכות ישראל את פולחן דתה לבעל ולאשרה, וככל הנשים הנכריות שקדמו לה הטתה אחריה את לב בעלה המלך: אולם יותר מכל הנשים האלה שקדמו לה מתגלית איזבל כאישיות חזקה בתוקפנותה, בהשתלטותה וברשעותה. היא לא הסתפקה בכך שניתן לה לעבוד את אליליה, אף לא בכך שאחאב עבד אותם, לא. היא רוצה שעבודת הבעל והאשרה תהיה נחלת כלל ישראל. היא יצאה למלחמת חרמה באלוהינו ובנביאיו: לשם כך תיכנה איזבל תכנית ברורה שראשיתה הייתה ארגון והכשרת חבורות נביאי ומורי עבודת הבעל. ואמנם ארגנה איזבל חבורת 450 נביאים לבעל ו- 400 נביאים לאשרה. בעזרת הנביאים הללו שחיו על חשבון בית המלכות, כלומר בסופו של דבר על חשבון העם, החלה איזבל ברדיפותיה הידועות אחרי כהני אדני, רדיפות והשמדה, עד כי אין איש היום המעיז לכנות עצמו נביא לה', ומי שהיה ידוע לאיזבל ומשרתיה כנביא ה' מלפני כן – מיהר להסתיר את עצמו מחמתה וידה מלאת הדמים. יוצא מן הכלל הזה הוא רק אליהו התשבי, מתושבי גלעד, שאם כי גם הוא ירא מנפול בידיה של הנכריה הרשעה הנה אין הוא ירא מלאמור דבריו עליה ועל אחאב בראש חוצות, ואינו ירא מהטיח דברים והוכח בדברים את אחאב.

גם שלטון הממלכה נתון בידיה של איזבל ועושי דברה. היא המצווה ואחאב הממלא אחרי מצוותיה. היא המצווה להקים בית לבעל – ואחאב הוא המקימו, היא המצווה השמדה בכהני אדני – ואחאב מקיים אחרי הצו. היא המושלת בבית פנימה ובחוצות הממלכה. היא הנכריה, הצידונית, מושלת בישראל. סבוך הוא מצבו של אחאב כי אין לדעת אם אמנם לבו שלם לגמרי עם מעשיה-מעשיו: יש ונראה שהוא רק כדור משחק בידים לא לו ואין לו דרך נסיגה.

רק אדם אחד בישראל יכול לה ולגאוותה – הוא אליהו הנביא.

כשאש דבר אלוהינו בעצמותיו ובפיו – הוא משמיע מדי פעם בפעם את קול האמת האלוהית ומנבא חורבן וכליה על בית אחאב. חצי נבואתו מופנים כמובן יותר אל אחאב מאשר אל איזבל, כי הלא מי איזבל? – הלא זרה ובת נכר, ומה כי יבוא אליה בדברי אלוהים חיים? חייה חיי נכר ואלוהיה אלוהי נכר, עץ ואבן.

לא אבותיה היו אלו שעמדו במעמד הר סיני. אולם אחאב – הלא מלך ישראל ובן ישראל הוא, אבותיו נשבעו לעבוד את האל האחד, אלוהינו שבשמים, שאינו נראה ואינו מוחש – אבל שהוא עצם החיים עצמם, הוא בוראם והוא מנהיגם. אחאב על כן בו האשמה והוא שחייב ליתן את הדין. עליו מוטלת אחריות לעם כולו והוא יישפט במשפט אלוהי ישראל.

ולו לא פשתה השפעת איזבל בעם אז החרשנו – אך הלא עינינו הרואות עד כמה נשתרשו השפעתה ודרכי פולחנה בין אחינו במלכות ישראל ועד כמה הם מאימים על רוחו העצמית המקורית של עמנו.

ואולם יותר מזאת הגדילה איזבל עשות: בנותנה את בתה עתליה, שהיא דמותה וצלמה של אמה, לאישה לירובעם בן יהושפט מלך יהודה – הנה יחדור רעל הבעל והאלילות וירעיל גם את המלוכה של בית יהודה. ומי יודע אם דבר זה לא נעשה במתכוון על ידי בעלת התחבולות והמזימות איזבל, אחרי שהשיאה את הבעל למלכות ישראל להשיא אותו עכשיו גם למלכות יהודה – אז יהיה פועלה ושלטונה שלם.

איזבל ועתליה חייבות להיות בעיני כל מי שלבבו עוד שלם עם אלוהינו ותורתו – סמל לכל שקוץ וטומאה. עלינו להלחם בהם ובפריים בטרם יהיה מאוחר ושתי הממלכות גם יחד יכרעו ברך לפני הבעל וכך יוכרע גם גורלן לחורבן: כי כדברי אליהו נביאנו כאן אי אפשר לפסוח על שתי הסעיפים: או לאדוני – כלומר לטוב ולנעלה ולניצחון או לבעל – כלומר לשקר ולאבדון.