עמוס הנביא מתקוע גורש מבית-אל
הואשם בהסתה למרד; ניבא חורבן לישראל ומוות לירבעם.
בית אל, ה' בסיוון (מאת סופר "דברי הימים").
לאחר שהות ופעילות תקיפה במשך שבועיים ימים בבית אל, גורש הנביא עמוס מתקוע שביהודה על פי פקודת אמציהו הכהן הגדול של מקדש בית-אל. הכהן העליל באזני המלך על עמוס כי הוא קורא למרד ולהצטרפות עם ישראל למלכות יהודה.
הנביא מתקוע, ידוע יפה מהופעותיו בירושלים, מאז נבא לראשונה לפני שנתיים על הרעש אשר יבוא ואשר התחולל לפני עשרה ימים, העביר את פעולתו הנבואית למלכות אפרים.
הוא הופיע לפני שבועיים בבית-אל, עמד על מדרגות המקדש לעגל בית-אל והחל מטיף באזני העם לשוב לאלוהי ישראל אשר מקדשו בציון.
תחילה הובאו הדברים לידיעת אמציהו הכהן הגדול, שנועד לשיחה ארוכה עם הנביא מיהודה, השיחה הייתה שקטה ביותר וניכר היה שאין אמציהו מאויבי הנביאים.
אולם בימים האחרונים החל הנביא תוקף את עשירי שומרון ושריה במלים עזות תאר את דיכוי עניי העם. מיום ליום רבו המתקהלים סביבו, ולא פעם חששו שדבריו יגרמו להתפרצויות נגד העשירים, כי רבו מאוד בשנים האחרונות חסרי הקרקע המוכרים את עצמם על פת לחם בשביל ילדיהם.
החל לחץ על אמציהו שיאסור את הנביא ויעמידו. אולם עדיין לא נכנע הכהן למסיתים.
אולם כאשר הופיע עמוס לפני שלושה ימים והשמיע דברים קשים על המלך ונבא את מות ירבעם בחרב ואת גלות ישראל, שלח אמציהו להודיע למלך על פעולת נביא יהודה.
מה הייתה תשובתו של המלך ניתן רק לנחש על פי התנהגותו של הכהן. לתימהון הכל לא נאסר הנביא ולא הועמד לדין ורק נצטווה לעזוב את תחום מלכות ישראל.
זקני הכוהנים בבית אל מזכירים כיצד נהגו בנביאים ממין זה בימי בית עומרי, כמעט שלא נותר מהם זכר; "אולם עתה מנצלים הם את רוחב לבם של מלכי בית יהוא ואת טובו של ירבעם השני ומחציפים פניהם ומרחיבים פיהם על גדול מלכי ישראל".
משהשמיע עמוס את נבואתו הקשה על המלך היו כולם בטוחים שהוא יובא לדין ויוצא להורג. עתה סבורים שאין ירבעם חושש לנבואה זו ורק בלחץ העשירים המתרעמים על עלבונות הנביא ועל הסתת עניי העם, הסכים לגרשו מן הארץ.
יש אומרים שאמציהו העלים את פקודת המלך ועל דעת עצמו גרש את הנביא כדי להצילו ממוות.
ויקחני ה' מאחרי הצאן