עוזיהו המלך חולה אנוש

עמוס הנביא גורש מבית-אל. יונה נזרק לים. אשור לפני מהפכה. נפתחה האוליפידה השביעית.

שתי הדמויות העומדות במרכז גיליון זה הן עוזיהו מלך יהודה ועמוס הנביא.

ומקופלות בדמויות אלה נקודות מפנה חשובות בדבר ימי ישראל.

עוזיהו הוא הגדול במלכי יהודה מאז דוד ופילוג המלכות. הוא הרחיב את גבולות הארץ, הכה את אדום וחיבר שוב את יהודה עם שני הימים: הים התיכון וים סוף. גדולתו זו של יהודה מקבילה לשיא הגדולה אשר אליה הגיעה מלכות ישראל בימי ירבעם השני, הוא ירבעם בן יואש. שוב שליט עם ישראל - אם גם בשתי ממלכות נפרדות - מגבול מצרים עד לפרת. אולם בגדולה זו טמונים כבר זרעי הקץ, בישראל יותר, ביהודה פחות. ביהודה משונה מאוד הוא הסכסוך בין המלך והכהונה סכסוך שאינו מובן כי אין לו דמיון בכל ימי בית ראשון, ורק בימי בית שני, באיחוד המלוכה והכהונה בידי החשמונאים, הוא צץ מחדש. סכסוך זה יש בו גם מעין הד רחוק מימי שמואל ושאול, אולם הן נדמה היה שמיום בנין בית המקדש הסתלקו מלכי בית יהודה מרצון משלטון בכהונה. דלות המקורות אינה מאפשרת את פענוחו המלא של סכסוך זה, מה עוד שהוא נזכר רק באחד משני המקורות, מה עוד ועוזיהו נחשב למלך צדיק. למה רצה לפתע המלך להקטיר קטורת?

בעיה זו הועלתה בגיליון זה בצורת שמועה שנפוצה בין העם האוהב את מלכו ואינו אוהב כוהניו כי יד הכוהנים הייתה במלך.

הופעת העיתון בירושלים מצווה כמובן על העמדת עוזיהו (עזריהו) במרכזו. דמותו של ירבעם השני מופיעה בצלו של הנביא עמוס. עם נביא זה עולה לבמת ההיסטוריה הנבואה בצורתה החדשה, וודאי אין זה מקרה שדבר זה מתרחש בצוהרי הממלכתיות הישראלית. האור המדיני והכלכלי הוא עצום, והוא מסנוור את עיני העם וראשיו. רק מעטים יש בכוחם לראות מבעד לאור זה את הקץ. הנבואה מוצאת מתחום הרצוני-מקצועי ונכנסת לתחום הכפייה-האלתית-הקדושה ומכאן הכותרת: "לא נביא אנוכי- מפי עמוס, כדי להסתייג מכל מה שקדם לו ב"מקצוע".

"ההסתה למרד" המיוחסת על ידי אמיצה כהן בית-אל לעמוס, היא הגיונית מאוד; הן זכור עוד בבית עומרי עניין יהוא אשר אלישע העלהו למרידה ומלוכה. ועל כן עלינו להבין לחשדותיו של הכהן הגדול בבית-אל.

יונה הנביא הוא כנראה אחד מנביאי "הגבול" בין התקופה הנבואית הקדומה לחדשה. הנבואה כבר כפויה עליו אך הוא עדיין אינו תופש כפייה זאת ומנסה "לברוח". כך ניתנת לנו בגיליון זה, על ידי השוואה בין יונה ועמוס, האפשרות לבחון את המהפכה המתחוללת בתקופה זו בעולם הנביאים. יחד עם זאת יונה הוא העומד לימינו של ירבעם השני בהרחבת הארץ, ועמוס הוא הרואה את חורבנה של המלכות בעקבות השחיתות הפנימית, המוסרית, וכך חבויים בה בשעה היסטורית זו האלמנטים היסודיים של כל ימי בית ראשון.

בתחום מדיניות החוץ עולה לשעה קלה שמשה של אררט, היכולה לשמש כוח נגדי לאשור, אולם אין זו אלא עליה לשעה. בפינה צפונית מערבית (בין אלכסנדרטה למרסין היום) עדים אנו לתופעה מעניינת, אף כי סתומה למדי לפי שעה: שלטת שם שושלת מלכים שאין ספק כי מוצאם ישראלי או יהודי. אך כיצד הגיעו לשם, כיצד השתלטו? זה עדיין לא ברור. השם "עזריה" ממש בתקופת עזריה (עוזיה) ביהודה יש בו עניין רב. ובמערב עולה אט אט שמשה של יוון, אם עוד לא כמעצמה מדינית, הרי לפחות בשירה ובאספורט. הסיוד הוא בן דורו של עמוס (בן פתוס מוסרי כמוהו) והאולימפידה היא השביעית.