משורר יווני שר את ענות עמו

הסיור מארץ ביאוטיה

- מספרות הגויים -

קולות חדשים בוקעים מאיי יוון. לא רק קולות הקוראים לאולימפיה לתחרויות האולימפיאדה, לא רק קולות הסוחרים הבודדים ברחבי ימים. הפעם הכוונה לקולות שירה. אמנם כבר ידענו גם שירה יוונית וכבר ספרנו לקוראינו על אותו משורר גדול הומירוס, אשר שיריו נישאים בפי כל הזמרים הנודדים היווניים. אולם שירתו של הומרוס מהי? שיר תהילה ללוחמים, שיר תיאורי קרבות ושיר על אלים ותעלוליהם.

מכאן עלול אדם לחשוב שיוונים אלה אינם עושים דבר אלא נלחמים, שותים יין ושרים על אליהם הרבים. והנה עלה בדורנו - ואולי ייזכר הדבר: הוא דור נביאנו עמוס! משורר יווני מסוג חדש, משורר אשר כינה את קובץ שיריו בשם "עבודה וימים". והרי שמו כבר מעיד עליו. הוא שר לחיי יום יום ביוון ועל חיי עבודה; הוא שר על ענות ועל סבל:

עם המוזות מהליקון

אפתח את שירי.

את שירן הן לימדו

את הסיוד

הוא רועה הצאן

במורדות הליקון הקדוש.

וכה שרו לו המוזות:

"שמעו, הרועים הנוגים,

האזינו כסילים ועצלים.

אנו בנות השיר ידע נדע

להמציא שיר

שאינו אלא כזבה של אמת

דמיונה בלבד.

אך גם ידע נדע

אם נרצה לספר דבר אמת."

כן אמרו בנות זיאוס האדיר,

ונתנו בידי ענף עץ אורן

והיה למטה בידי

והיה בלבי לשיר אלוהי

וכה ידע אדע

לאמור שיר ומשל

על אשר היה, על אשר יהיה.

כן פותח את ספר שיריו הסיוד באסקרא שבארץ ביאוטיה, אלא שבמטהו זה, מטה שירתו, אין הוא מוציא זהב-שירה מדמיונו, כי אם חוצב אמת מאבני החיים ותהי האמת מרה כלענה. אמת עבודה קשה, אמת בעבודה שאין לה סוף, אמת ענותם של קורבנות בני טובים מושחתים, משוחדים.

הוא מוקיע את מעשיהם הרעים של עשירי העם מדכאי העניים (ואין הוא מונע את חציו מאחיו עצמו- פרסס).

אהדה רבה נודעת ממנו לעובד האדמה והוא מתאר את איכרי יוון ואת דבקותם לאדמתם. הוא עצמו איכר הוא ואין הוא אוהב את בני עמו הרבים העוסקים במסחר והנודדים למרחקים. חסרי שורשים הם וכל מאווייהם רק לבצע. אין עבודה אשר יהיה עוד שקט עמה ואושר עמה כעבודת אדמה.

ואין הוא מסתפק בדברי שבח בלבד, שירתו מלאה עצות טובות לאיכר, מה ואיך ומתי יזרע על מנת שיצליח קצירו ויבולו.

וגם על מכשירי העבודה יאמרו את דברו וישבח את האיכר אשר יתקין לו את מחרשתו וכלי עבודה אחרים במו ידיו.

מקום רב מקדיש הסיוד בשירתו לנשים.

משירתו אנו למדים כי מצבה של האישה ביוון אינו מכובד כמצבה של האישה בישראל. על אישה בישראל נאמר: כל עקרת הבית, עיקרו של הבית, צופיה הליכות ביתה.

בתיאורו של הסיוד אין האישה ביוון אלא "אוכל ואינו עושה" אין היא אלא כדבור הזה שבכוורת הממלא את כרסו מפרי עבודתה של הדבורה. והן הבטלה היא לדעתו של הסיוד אם לכל חטא וגנאי לו לאדם.

כדאי להרהר בהבדל בין שירה זאת ובין מלחמת הצדק והתום של זאת ובין מלחמת הצדק והתום של נביאנו. 

נפחים ביוון