סרגון מלך אשור פקד על גירוש מאה וחמישים אלף ישראלים משומרון
הוחרמו ארמונות השרים והעשירים; נסגרו המפחות ומרבית השווקים: המנהיגים ומפקדי-הצבא בין הגולים.
"אני סרגון מלך העולם וכו' וכו', מלך אשור כובש שומרון וכל ארץ בית עומרי, מכה אשדוד ומחרב יוון וכו' וכו', מצווה בזאת על העברתם של כל השרים והכוהנים והסופרים והסוחרים והחרשים והמסגרים וכל תושביה הקבועים של העיר שומרון על נשיהם וילדיהם לארצות אשור אשר ייקבעו להם להיותם שם בצל חסדי הרב וחסדי האל אשור, למען שלומם ושלום הארץ.
הנציב אשר בארץ שומרון יפקד על ביצועו של צו זה, יארגן ויפקח על השיירה. כל המנסה למלט עצמו מן ההעברה - יומת".
זה נוסח פקודת הגירוש שנתפרסמה אתמול בשומרון ובערים האחרות של ממלכת ישראל לשעבר, אשר נכבשה על ידי סרגון מלך אשור כיבוש סופי עם נפילת שומרון. בזאת הושם כנראה קץ לתקוות שפעמו עדין אי-פה אי-שם בלבות ישראליים על שעת כושר חדשה להציל ולקומם מחדש את ממלכת שומרון. הפקודה חלה על קרוב לשלושים אלף משפחות שהן כמאה וחמישים אלף נפש ממיטב העם, שהנו אמנם רק חלק מתושבי ישראל, אך הוא החלק המכריע מבחינה רוחנית וכלכלית. מה שיוותר אחר כך אינו אלא איכרים ורועי צאן, אשר ללא מנהיגות יתדלדלו יותר ויותר.
הצו הזה איננו אלא חוליה אחרונה לשרשרת המעשים אשר נפתחו מיד למחרת נפילת שומרון (לפני שמונה חודשים).
הפקידים האשורים אשר הופקדו על הארץ בעזרת חילות המשמר הכבדים החרימו את ארמונות השרים והעשירים, סגרו את כל המפחות, את רובם של השווקים; אסרו על נאומי כוהנים בבמות ומקדשים. מכל ערי השדה גורשו והובאו שומרונה טובי המשפחות או מפקדי הצבא אשר ניצלו מהמלחמה ומהמצור. שמונה חדשים רצופים היו דרכי הארץ מלאות עגלות רתומות לשוורים שהובילו את העצורים או הולכי-רגל כבולים וקשורים זה לזה בעול על צוואריהם.
גורלם ידוע היה שכן נודעה עוד מימי תגלת פלאסר השלישי שיטה חדשה זו להגלות תושבי ארץ נכבשת, כדי למנוע מרידות נוספות.
למובלים הותר ליטול עמם רק מהחפצים הנחוצים והקלים ביותר. מחפצי ביתם, בעיקר מן הלבוש או כדים וסירי בישול מעטים. כל יתר הדברים הוחרמו על ידי האשורים. הרכוש שבכפרים הושאר כפי שסבורים בשביל אלה שיובאו הנה מאצות כיבוש אחרות.
אלה העמים - שיועברו לשומרון
דור-רגון (שרות "דברי הימים")
בעת ובעונה אחת עם צו סרגון לגירוש ישראלים מערי שומרון, נקבעו הערים אשר תושביהן יועברו לערי שומרון.
ואלו הן:
{בבל} שנעשו בה ניסיונות להתקומם נגד שלטון אשור.
{כותה} עיר צפונית מזרחית לבבל, מרכז התסיסה הלאומית.
{ספרווים} עיר בצפון ארם.
{עוא} עיר על נהר אורונט.
{חמת} עיר הבירה של ארץ חמת.
על חורבות בית ישראל
גלה גלתה ישראל, הלכה שבי. חרב נחרבה שומרון אחות יהודה. בני אפריים היקרים המסולאים בפז מובלים כצאן טבחה, עדרים עדרים. זרים יאכלו את ארצם, בנו בתים ובני נכר ישבו בביתם, נטעו כרמים בהרי אפריים וגוי רחוק ישתה את יינם.
רבות חטא אפרים, רבות הקשה עורפו, רבות נגח בקרני שור-קרניו את אחיו בית יהודה. קרע קרע בבית יעקב אפרים, נטש את בית דוד אשר ה' רצה בו.
אך כל עוד ישב על אדמתו ישראל הייתה התקווה: שוב ישוב הבן השובב למקור ישראל.
כל עוד שכנו שבטים על אדמת ישראל לא פסו אמונים בעם, כי שוב יהיה לאחד.
ועתה פור התפוררה הארץ, שממה אבלה הארץ, ושבטי ישראל אינם.
היכן הברכה אשר ברך אבינו יעקב את בניו? היכן שבטי יה לישראל, אשר נתנו שופטים ונביאים בעם?
היכן גיבורי נפתלי ורועי גד וראובן? איכרי יזרעאל ומלכי זבולון?
והגלעד והכרמל ארץ יפתח גיבור ישראל, ואליהו קנאי לאל עליון - איכה יהיו לנאות מדבר, איכה יהיו למרמס זרים?
בית יהודה כולו אבל על חורבן מלכות אפרים.
עם יהודה לא ישכח את אחיו הנדחים, הנפוצים, עד ירחם ה' את עמו ויקבץ פזורי יעקב.