צבא אשור נסוג מירושלים

הוסר מצור-סנחריב; מגפת הדבר הפילה אלפי חללים בין האשורים; בלכיש נפוצה שמועה על מסע מחודש של תרהקה הכושי

ירושלים, ט"ז באדר ב' (ניסן א')

לאחר מצור קצר של שלושה שבועות נסוגו כוחות אשור הצרים על ירושלים לפתע פתאום בהשאירם אחריהם אלפי מתים שהייתה בהם יד מגפת הדבר.

הפקודה לסגת הגיעה מלכיש, מקום מטהו הראשי של סנחריב, לאחר שנפוצה השמועה על מסע מחודש של תרהקה הכושי בראש חיל מצרי.

רק לאור הבוקר נודע לתושבי ירושלים דבר ההצלה הפתאומית והפלאית. חזקיהו הופיע בלוויית הנביא ישעיהו על חומת העיר לקול תשואות הגיל מפי רבבות הנצורים.

הידיעות הראשונות על תנועה מוזרה במחנה אשור הגיעו כשעתיים לאחר חצות. אך בטרם הוברר פשר התנועה לא מיהרו להעיר את המלך משנתו. רק כעבור שעה, כשלאור דמדומי בוקר ראשונים נראו שורות הצבא האשורי נסוגות מערבה, מיהרו רצים לארמון המלך להודיעו על כך.

כשהאיר השחר נתגלה מראה משונה ביותר:

אלפי גופות מתגוללות סביב לעיר, סוסים ללא רוכבים משתוללים בחרדה על הגבעות. במרחקים מתנוצצים שריונים וחודי כידונים של חיילים אשוריים הבורחים במהירות רבה כאילו רדפם אויב.

המונים מסתערים על שער היציאה

הידיעה נפוצה בעיר במהירות הבזק והמונים החלו לטפס על הגגות והחומות ואף להסתער אל השער כדי לצאת ולשלול שלל. אולם מטעם המלך נתפרסמה פקודה חמורה לא לצאת משערי העיר: כל היוצא בלי רשות – יומת. אישור זה בא מצד אחד כדי למנוע הידבקות במגפה אשר פגעה באויב. מצד שני עדיין לא היה בטחון בשעות המוקדמות אם אין זו תחבולה מצד האשורים כדי לבוא לפתע על העיר בהיפתח שעריה.

רק בשעה שש אחר חצות היה ברור כי נסיגת האויב היא מוחלטת.

כבר נספרו שמונת אלפים חללים

המלך שלח קבוצות קטנות שהורדו בסולמות מעל החומה לרגל את כל סביבות העיר ולראות אם לא שם האויב מארב. הקבוצות חזרו מהר, ובפיהן בשורה:

פרט לפגרים מתים אין חייל אשורי בכל השטח סביב העיר. רבים גם הפצועים שנדקרו בחרבות חבריהם, במהומת המנוסה.

מחשש הידבקות לא הובאו הפצועים כשבויים והושארו במקום שנמצאו.

עד כה נספרו שמונת אלפים מתים. הספירה נמשכת.

בשעות הערב הגיעו איכרים מסביבות לכיש וסיפרו על נסיגת חיל המצב וכל המטה הצבאי עם סנחריב בראש מהעיר. שם לא נודע דבר המגפה.

לעומת זאת נפוצה שמועה שחיל מצרי חדש בראשותו של תרהקה השליט בכוש עולה מן הדרום.

עד כה אי אפשר היה לקבוע סופית מה הייתה הסיבה האמיתי של צו הנסיגה, הידיעה ממצרים או המגפה ואם שתיהן יחדיו.

קורבנות-הודיה על הר-הבית

לאחר שנודע דבר הצלת העיר, החלו המוני העיר נוהרים להר הבית. בית אלוהים היה צר מלהכיל את רבבות העם. לפי צו הכהן הגדול הוחל לעת מנחה בהעלאת קורבנות תודה שנשלחו מארמון המלך.

כידוע צומצם מאוד מספר הקורבנות בשבועות האחרונים מפני דאגה למזונות בעיר.

לא תתואר ההתלהבות שתקפה את העם כשהמלך והנביא ישעיהו חזרו ממצפה החומה.

כזכור לא פסק הנביא מלהרגיע את העם ולהבטיחם כי ה' יביס את אשור ולא יבוא סנחריב ירושליימה.

הנביא נישא אל כפיים מקצה החומה המערבית ועד למעלות הר הבית לקול תרועות בלתי פוסקות:

"הללו-יה! הללו-יה! ה' הוא האלוהים! ה' הוא האלוהים! ה' שוכן בציון!"

הנביא הזהיר את העם לא לשכוח את מעשה אלוהים אשר הצילם ומנע מהם גורל בני אפרים ותושבי שומרון.

המלך נראה עייף מאוד והובא לביתו למען ינוח. זה שלושה שבועות שכמעט לא נתן שינה לעפעפיו בדאגה לעיר.