ישעיהו הנביא מזהיר מפני המשכת הברית עם מצרים
הר הבית.
בעת הקרבת מנחת התודה השמיע הנביא ישעיהו את דברו באוזני השרים, הכוהנים והעם הרב אשר התקהל ומילא את כל חצרות בית המקדש.
בנאומו הזכיר הנביא את הבטחת ה' לא לתת את העיר בידי מלך אשור אשר גבה לבו להאמין כי בעצם ידו ובכוחו ניצח עמים וכבש ארצות. הוא הזכיר את דברי החירוף והגידוף אשר השמיע רבשקה שר צבא סנחריב. והנה תשובת ה' אלוהי ישראל.
אולם הנביא חזר והזהיר את השרים הלוחצים על המלך להמשיך בברית עם מצרים נגד אשור. "מצרים אדם ולא אל" אמר הנביא. ומצרים משענת קנה רצוץ ולא יעזרו בעת צרה. לא מידי מצרים באה ההצלה, כי אם מיד ה'.
מה לכם מי שיחור ומה לכם מי נהר? שאל הנביא בהצליפו בזעמו על מפלגת שבנא שהטיף מאז ומתמיד לכניעה ללא תנאי לאשור ועל מפלגת יואח בן אסף המזכיר שהיה יועצו הראשי של המלך לכרות ברית עם מצרים נגד אשור.
בידי אדם לא היה להציל את ירושלים מידי צבאות סנחריב. סוסי מצרים מאחרים לבוא. הנה הארץ שממה כולה. עוד מעט והייתה כסדום ועמורה אילמלא הותיר ה' את ציון לפליטה.
כאשר נשאל הנביא על ידי יואח מה על יהודה לעשות, ענה:
"ההולכים לרדת מצרים ופי לא שאלו, לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים והיה לכם מעוז פרעה לבושת והחסות בצל מצרים לכלימה".
יבוא יום פקודה לאשור ("ערוך מאתמול תפתה" בלשון הנביא) וה' הוא שיקבץ את נידחי ישראל מכל הגלויות אשר נדחו שמה.
בין השרים שוררת הדעה שיש לפרש את דברי הנביא כהסכמה לשלם מס למלך אשור כאשר עד כה ולא להתגרות בו שנית.