שוב מעשה משונה של הנביא מתל-אביב
לאחר מעשה המדורה וסיר הבשר - הפתעה חדשה - יחזקאל אינו מתאבל אחר מות אשתו
- מאת כתבנו בבבל -
תל-אביב.
יחזקאל בן בוזי הכהן, נביאם הגדול של גולי בבל, שוב הפתיע את כל בני הגולה במעשה משונה: אשתו נספתה במגפת פתאום, וכל הבאים לבקרו ולנחמו מצאוהו לתימהונם לבוש בבגדיו הרגילים, כשפארו לראשו ושפמו איני עטוי ואף מסרב לאכול ממה שיברו לו אנשים כדין אבלים.
מאז פרץ מרד צדקיהו נגד בבל החלו הגולים להדיר את רגליהם מביתו של הנביא, שהוא תלמידו המובהק של ירמיהו ומטיף לשלום עם בבל.
הנבואה האחרונה אשר השמיע אותה במבוא-עם גדול הייתה משל הנשר, הארז והגפן. במשל הזה רמז יחזקאל רמז מפורש לכישלונו של המרד ולקצו המר של צדקיהו.
רוב רובם של הגולים נושאים את ליבותיהם בגעגועים ירושליימה וצפו לבשורות טובות מירושלים.
כשהחל המצור האחרון על ירושלים ראו שכניו והנה הוא מדליק מדורה גדולה בחצר ביתו. על המדורה העמיד דוד גדול, שחט כבש ושם את נתחיו כולם על העצמות לתוך הסיר, מבלי לנקות את הבשר מדמו ומחלאתו.
שעות רבות עמד יחזקאל וסביב לו סקרנים רבים - על המדורה, והרבה בה עצים והגדיל האש, עד אשר נתמסמסו הבשר והעצמות גם יחד והיו למרקחה.
כשנשאל הנביא לפשר מעשהו ענה שה' יבעיר אש בציון אשר תבער עד אשר תצא כל טומאתה מקרבה.
מאז מעשה זה - לפני כמחצית השנה - שוב נדם הנביא כפי שארע לו הדבר לעתים קרובות (וכי מי אינו זוכר כאן את מעשה שכיבתו למעלה משנה על צדו האחד ללא נוע?).
והנה השבוע, בעוד כל הגולה מצפה במתיחות לידיעות מחזית ירושלים, חלתה לפתע אשת הנביא ומתה. למרות היחסים הרעים שנשתררו בין זקני הגולה ובין יחזקאל מאז גברו סיכויי השיבה ארצה, באו אליו לנחמו, ואז נתגלה לעיניהם מראה משונה:
יחזקאל יושב לשולחנו, בגדיו אשר ילבשם תמיד - עליו, לא קרע בהם קרע, לא שם אפר לראשו, כי אם את פארו הנאה ופניו לא כיסה.
כאשר ינהגו עם אבלים הביאו עמם המבקרים המנחמים איש איש ממאכלי ביתו כדי להברות את הנביא לחם אבלים, אך הנביא סרב לקבל מהם, אדרבא, קם והגיש להם ממאכלים אשר עמו.
האנשים סרבו לטעום, כי עדיין זכור להם אותו מעשה מבחיל במאכלים שהכין יחזקאל כשהם מתובלים בגללי בקר.
"הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עושה?" שאלוהו סוף סוף כשנפתח פיהם לאחר חלוף התדהמה הראשונה. יחזקאל ענה:
"דבר ה' היה אלי לאמור: אמר לבית ישראל כה אמר אדני ה': הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניהם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו ועשיתם כאשר עשיתי, על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונימקתם בעונותיכם ונהמתם איש אל אחיו. והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה בבואה וידעתם כי אני אדני ה'."
לשווא ניסו הבאים להוציא מפי הנביא הסבר לדבריו. לפתע הוא נאלם שוב, ורק אנחות עוד בקעו מעומק לבו, ספק על הנבואה הקשה אשר נבא לעם.
המרירות בין הגולים על נבואותיו גברה, אך מרירות זו מלווה גם דאגה חמורה והרוחות מדוכאים.
יחזקאל בן בוזי