סכסוך חריף בין צדקיהו והשרים
לאור לפידים ובאווירת מועקה ביקר המלך צדקיהו אצל ירמיהו
בעקבות מאסרו של הנביא:
בית המלך.
בקשר למאסרו של ירמיהו התקיימה בשעות הצהריים ישיבה סוערת בארמון המלך צדקיהו, והמלך הטיח בפני השרים על אשר התעללו בנביא הישיש.
במקום השרים ענה הנביא חנניה בן עזור, הוא יריבו הראשי של ירמיהו בין נביאי ירושלים.
חנניה טען שירמיהו הוא נביא-שקר ונפשו לכניעה לבבל. לחם כשדים הוא רוצה לאכול, ולא איכפת לו אם תיפול העיר ובלבד שהוא יחיה את נפשו. הוא מסית את תושבי ירושלים להימלט מהעיר, ויש עדים לרוב לכך.
המלך הודה בכך שירמיהו מסית את העם נגד המרד ומרפה את ידיהם, אך עמד על כך שאיש אלוהים הוא והשעה היא חמורה מאוד. יש למנוע את הופעותיו בפני העם, אך לא ליטול את נפשו כי צדיק האיש ובאמונתו ינבא את אשר ינבא.
השר גדליהו בן פשחור קרא שסוכניו של ירמיהו ממלאים את ארמון המלך ברמזו במפורש לשריה בן נריה, אח מזכירו של הנביא הכלוא.
בסוף הישיבה הושגה פשרה לפי הצעתו של השר יונתן, שיעץ לכלוא את ירמיהו בחצר המטרה.
המלך יורד לכלאו של הנביא
עם ראשית המשמרת השניה הופיעה לפתע פתאום בחצר המטרה פמליית המלך. המלך ציווה להוציא כל איש מן החצר ולהביא את ירמיהו, אולם הנביא סרב לצאת מתאו. בדומיית הלילה נשמע קולו של הנביא המקונן, אך את המלים קשה היה לתפוש, פרט לחזרה המתמדת על הזעקה "אוי!"
שעה קלה היסס המלך, אך בסופו של דבר החליט להיכנס לתא הכלא של הנביא. תחילה ניסה עוד להשפיע על ירמיהו שידבר עמו ללא עדים, כלומר ביקש להוציא את נריה היושב בתא הנביא, אך לשווא.
המלך נכנס לתא האפל ושהה שם זמן מה עם ירמיהו וברוך. בצאתו נראו לאור הלפידים פניו החיוורים, אך לא אמר דבר:
"הארמונה" פקד ולא הוסיף.
הפמליא חזרה לארמון המלך.