הנביא ירמיהו נאסר
הואשם בניסיון ליפול אל הכשדים; הוכה והושלך לבור טיט; הועבר בפקודת המלך צדקיהו אל חצר המטרה.
ירושלים.
אתמול עם שחר עצר משמר העיר את ירמיהו הנביא בשעת ניסיונו לעזוב את העיר. הממונה על השערים, יראיה בן שלמיה, האשים את ירמיהו בבגידה שכן רצה הנביא, לדעתו, ליפול אל הכשדים. טענותיו של ירמיהו שהוא הולך לענתות, לא הועילו והוא הוטל לבור טיט. אולם בפקודת המלך הוצא הנביא מהבור והועבר לחצר המטרה.
ירמיהו הנביא הופיע חגור שק ויחף בלוויית מזכירו ברוך בן נריה, בשער הצפוני שליד מגדל חננאל, וביקש לצאת את העיר.
מזה יומיים - מאז בוטל מצור הכשדים מעל העיר, לאחר שכל הצבא של נבוכדנאצר יצא לערוך מלחמה בצבא מצריים בראשותו של פרעה חפרע - לא יצאו את ירושלים אלא מאות אחדות של אנשים אשר קיבלו רשיון לכך או אשר נשלחו באופן מיוחד. כל עוד לא הוכרע גורל המערכה בין מצרים ובבל, חוששים אנשי יהודה מכל ערי השדה לחזור לבתיהם, בעוד הצעירים מוחזקים בעיר למקרה של חידוש המצור.
"נביא שקר אתה ובוגד!"
השומר הממונה על "שער בנימין כבר עמד לפתוח את השער, אם מיראת הכבוד לגבי הנביא אם מחוסר סיבה לעכב את הישיש מלצאת את העיר, אך לפתע הופיע על החומה יראיה בן שלמיה, ראש משמר החומות והשערים, שערך את סיור הבוקר שלו. למראה ירמיהו לפני השער פרץ בצעקה: "עצור!!"
לאחר רדתו מהחומה עם בני לווייתו המזוינים שאל את הנביא לאן מועדות פניו. ירמיהו ענה שהוא הולך לעיר מולדתו ענתות.
"שקר אתה דובר" צעק מפקד המשמרות "אל הכשדים אתה נופל! נביא שקר אתה ובוגד! אסרוהו!"
ברוך בן נריה ניסה לעצור את החיילים שהסתערו על הנביא.
"זכרו אשר היה לפשחור בן אמר שנגע בנביא" קרא ברוך, אך הוא נסחב מיד מהמקום. ירמיהו המשיך להכחיש את טענת יראיה ועיניו ירדו דמעות.
הנביא הוכה במטה על ראשו
ממגדל חננאל הובל הנביא בפני דינם של השרים שפטיה בן מתן, גדליהו בן פשחור ופשחור בן מלכיה, אשר הובהלו ללשכת הגזית.
גדליה בן פשחור טען שבגידתו של ירמיהו הוכחה ויש להוציאו להורג. כשניסה ירמיהו להוכיחו על פניו קפץ השר (והוא בן פשחור שמת בגלות בבל) והכה במטהו על ראש הנביא שהתמוטט ונפל תחתיו.
שני השרים האחרים שישבו במשפט היססו להוציא גזר דין מוות ביידעם כי עוד ירא המלך צדקיהו מפני הנביא, וציוו להשליך את ירמיהו לבור טיט אשר בבית יהונתן הסופר, ואם ימות שם - ימות.
ירמיהו הובל לבית יהונתן הסופר אשר הפך להיות בית כלא מאז הוגלה בעליו עם גלות יהויכין.
בחצר הבית מצוי בור עמוק ששימש פעם באר, אך היא חרבה מזמן, עתה קרקעה מרופשת מאוד. עומקו של הבור עשרים אמה. ירמיהו הוטל לבור זה, ועליו הופקד משמר, שימנע ניסיון התפרצות מצד נאמניו של הנביא.
המונים נוהרים לחצר המטרה
אולם בשעות הערב הגיע פתאום משמר מבית המלך ובידם אגרת חתומה בחותם המלך וירמיהו הוצא מהבור.
בראש משמר המלך עמד עבד-מלך הכושי. שלשים איש היו במשמר מחשש פן יתנגדו השרים בכוח להוצאת ירמיהו מהבור.
הכושי הוריד אל הנביא חבלים ועמם סחבות למען ישימם הישיש על גבי החבלים שלא יחתכו את אצילי ידיו. כך הועלה הנביא בן השבעים והוא מתעלף מרעב ומן העיפוש אשר בבור.
הוא הועבר לחצר המטרה והושם בתא.
בהתפשט בעיר הידיעה על מאסרו של הנביא החלו המונים נוהרים אל בית המקדש ואל חצר המטרה, כי תחלה לא נודע מקום מאסרו, אולם משמרות חזקים מנעו את ההמונים מלבוא אל הבית והחלו מפזרים את קבוצת האנשים שהצטופפו ברחובות.
מכה בן מכה
גדליה בן פשחור, אשר היה בין השרים שדנו את ירמיהו להשליכו לבור טיט ואשר העז להכות את הנביא, הוא בנו של פשחור בן אמר, שהיה נגיד בבית ה' בימי יהויקים ואשר הטיל את ירמיהו לראשונה אל המהפכת, לאחר שהכה אותו על לחיו.
ירמיהו נבא אז למותו הקרוב של פשחור. פשחור הוגלה בבלה ושם מת כעבור שנתיים. בנו הגדול גדליה הצליח להסתתר מעיני הכשדים והיה בין ראשי המסיתים למרד. עתה מצא שעת כושר לנקום את נקמת אביו מידי ירמיהו.
