הנביא ירמיהו נאסר

סכסוך בין המלך צדקיהו והשרים. הפגנה ברחובות תל אביב. אנרכיה באתונה. בבל – בירת העולם.

גיליון זה יש בו קושי רב הידוע בהוראה רגילה של אותה פרשה אם במסגרת התנ"ך אם במסגרת ההיסטוריה, זהו הקושי של הסברת המאבק בין ירמיהו לבין מפלגת המורדים בשלטון בבל.

מקושי זה לא רק שלא התחמקנו כי אם אף הכבדנו על עצמנו בבחרנו ברגע החמור ביותר. לא את ימי גלות יהויכין כשהוכחה צדקת אזהרתו של ירמיהו, ולא רגע חורבן הבית ששוב הוכיח את צדקתו, כי אם ברגע בו לכאורה הנתונים הם נגד הנביא:

א. צבא בבל נסוג מהמצור כי נאלץ לצאת נגד צבא מצרים, ובכך לכאורה נתבדו טענות הנביא שמצרים תבגוד ולא תגיש עזרה.

ב. הנביא נאסר בשעה שניסה לעזוב את העיר לאחר שאמר לפני כן שכל מי שרוצה להישאר בחיים עליו ליפול לידי הכשדים, ובכך קריאה ממשית ביותר למה שקרוי בפינו היום: בגידה.

בחירת רגע זה יוצרת מתח למרות ידיעתנו את מה שהתרחש לאחר מכן. זה מאפשר לנו להיכנס על אף הכל לתוך נפשות אנשי ירושלים אותה שעה, להבין את בדידותו של ירמיהו ואת עוצמת כאבו.

עמידתו הבלתי-פופולארית מבחינה מדינית מתחזקת על ידי שני גורמים אחרים המובלטים בגיליון:

א. התגברות השמועות על עבודת האלילים בתוככי המקדש (למרות ההכחשות הרשמיות).

ב. שיעבוד העבדים ששוחררו זמן מה לפני כן.

ניצחונות מצרים בים וליד צידון והלך הרוח הסוער של גולי בבל מוסיפים ליצירת האווירה של הימים ההם בה שרר ביטחון כמעט מלא בקיצה של בבל. זיכרון הנס שארע בימי חזקיהו והבטחתו של ישעיהו אז שלא יבוא צבא אשור ירושליימה מגבירים את התקוות. אולם לא כישעיהו - ירמיהו. נשתנו הזמנים. עמק הריקבון בעיר. הנביא משוכנע במילוי הגורל המר. זוהי הטרגדיה שלו.

המלך צדקיהו, אם מתוך אי-ביטחון פוליטי, אם מתוך פחד מפני עוצמתו הנפשית של ירמיהו, רוצה להקל על גורלו של הנביא ואף נועץ בו בהיותו כלוא, אך לשחררו אין בכוחו. המאורעות מתגלגלים כבר בתוקף חוקיות - וירמיהו בשלו.

המצב בגלות בבל (גולת יהויכין) מתואר בגיליון סביב דמויות יהויכין המלך האהוב, האסיר, ויחזקאל הנביא המפתיע במעשיו "המשונים".

בירושלים פועל המלך והנביא אסור, בבבל להפך.

הידיעה על פענוח כתב סתרים של ירמיהו בנויה על ההסברה הידועה של הכינוי "ששק" כ"בבל" על דרך א"ת ב"ש.