מהפכת סדום - מעשה אלוהי אברהם

(מאת שליחנו המיוחד)

חברון. מאז שעות הצהרים נתרבו והלכו השמועות שההפיכה שנהפך עמק השידים על סדום בירתו, הוא מעשהו של אלוהי אברם העברי שאין איש יודע מה שמו ומה דמותו. כל ניסיונותי לבוא בדברים עם הזקן המופלא עלו בתוהו, לעומת זאת התברר לי שעבדו מנהל המשק אליעזר הדמשקאי בעל דברים הוא יותר מאדונו אברם, או כפי שאליעזר זה מתעקש לקראו עכשיו: אברהם. לאחר שיחת סחור-סחור ממושכת הצלחתי להשיג ממנו את הפרטים הבאים על ביקור הזרים שלשום, ואם אין אמנם בפרטים אלה כדי לסתור את עיקר החידה האם ידע העברי הזה על העומד להתרחש או לא, יש בהם עניין רב לכשעצמו.

גם הוא אליעזר אינו יודע מי היו האורחים המוזרים שהופיעו כחום היום. הוא רק ראה את אברהם בהתרגשותו הרבה כשהוא מכין בעצמו ומזרז אחרים בהכנת סעודה נאה. מילא, דבר זה עצמו עדין לא היה משונה ביותר, שכן נודע ביתו של אברם זה כבית פתוח לרווחה לכל עובר אורח. את כל מה שנדברו ביניהם אברם עם אורחיו לא יכול היה לשמוע, (ואולי שמע אלא שאברם הזהיר אותו "לא לפרסום"). המעט ששמע ושהצלחתי להציל מפיו הוא מתמיה ביותר.

אכן דובר על אזור סדום, על רשעותו ועל... העונש שהוא ראוי לו (שימו לב! רק שתים-עשרה שעות לפני השואה!). תחילה דמתה השיחה לחקירה משפטית שבה אברם הוא העד. "הכצעקתה?" שאלו וחזרו וחזרו ושאלו הזרים. "הנכונות כל השמועות אשר הגיעו אלינו (לאן?) על פשעי סדום ובנותיה?"

אברם ודאי שאיש טוב לב הוא אך לשקר לא יוכל. אמנם לא הוא שהעלה את ההאשמות כי אם הם, ועליו הוטל רק לענות בקיצור "כן" או "לאו". ברובם של המקרים נאלץ כמובן לענות "כן".

אך עם תום החקירה חל מפנה בשיחה. העד הנחקר הפך להיות סניגור. תחילה התנהלה השיחה במלים קשות וזרות כאלו שכמעט שלא הבנתי דבר (הרי יודעים אתם, מתנצל אליעזר, שאני איש עסקים ולא הוגה דעות, בקושי גמרתי את לימודי החשבון במקדש עשתר בדמשק).

דובר משהו על הצדק האלוהי, על אחריות משותפת. אברם התנגד בכל תוקף ודיבר על חסד ועל צדיקים בסדום (צדיקים בסדום!). מפעם לפעם אף התפרץ וחזר על משפט אחד: הצדיק עם רשע תיספה? ועוד דברים כאלה גבוהה, גבוהה. ורק כאשר עברה השיחה לפסים מסחריים, התחיל מנהל המשק להבין משהו. אברם פשוט עמד על המיקח ורצה "לקנות" את סדום מידיהם. תחילה הם דרשו חמישים, הורידו את המחיר לארבעים, שלשים ועד עשרה הגיעו. אך אברם לא מצא לשלם גם סכום זה והעסק כנראה לא יצא לפועל. הסוחרים הזרים עזבו את המקום וסדום בידיהם.

"מה שארע אחר כך" - סיים אליעזר כשהוא מטלטל את ראשו בין שתי כפות ידיו - "הן ידוע לכם".