רועים זרים ירעו בדלתה
בהתאם למדיניות המצרית, כפי שהוגדרה בדו"ח צפנת-פענח, להשתמש בברכת-השפע שבמצרים כדי להציל מרעב חלקים גדולים ככל האפשר מן העולם, הוחלט עתה להרשות לרועים מארצות זרות להביא את מקנם לשם מרעה באזורים מסוימים בצפון מצרים, שהוגדרו והוגבלו בהקפדה.
קו פעולתו של צפנת-פענח היה עד כה לדאוג קודם כל לכך, שצורכי המצרים יבואו על סיפוקם; ואחרי כן לחלק את שארית המנה החודשית בין הקונים הזרים. הכלל העיקרי המנחה היה תמיד: יקרה כל שיקרה, מצרים לא תסבול.
מאחר שאזורים נרחבים של שטחי מרעה עשירים באזור הדלתה, אינם מנוצלים על-ידי רועים מצריים, לא ייפגעו האינטרסים המצריים אם שטחים בלתי-מנוצלים אלה יימסרו באורח זמני לרועי מקנה מכנען ומנהרינה, אשר רשיון המרעה עשוי להציל אותם ממוות בטוח.