יעקב: "בני חפים מפשע'
בנימין: "צפנת פענח הוא עברי שהתמצר"
חברון, כא בניסן (מאת סופרנו). -
"החשדת בני כמרגלים איננה אלא טעות נוראה. בני חפים מפשע ואני מקווה שיצליחו בנקל להוכיח את צדקתנו - אמר יעקב, המכונה גם ישראל, באזני כתבנו שביקר אצלו מיד עם הגיע הידיעה המרעישה על מאסר כל בניו שירדו מצרימה.
מצאתי את העברי הישיש (הוא היום בן מאה, עשרים ושבע) כשהוא שוכב על משכב באוהלו ובקושי עוצר את דמעותיו בנוכחות זרים.
למעלה מעשרים שנה עברו מאותו יום מר בו נעלם בנו יוסף ולא נמצאו אלא שרידי כותנתו מגואלת בדם, אות לכך שנטרף על ידי חיה רעה. מאז רק לעתים רחוקות יורד הזקן ממיטתו וכמעט לא עובר יום שלא יזכור ויזכיר את בנו, כאילו בא להכחיש את מה שאומרים הבריות ש"מת דרכו להישכח מן הלב."
זקן זה שהוא יורשו של יצחק ואברהם העברים, עשיר מופלג הוא היום, ועדרי הצאן שלו הם הגדולים ביותר בארץ כולה. אחד עשר בניו הנודדים עם עדריהם בכל הארץ למן דותן ושכם ועד למרחב הנגב בואכה סיני ידועים בחכמתם וגבורתם ואין מי שייחפז להתגרות בהם (זכור מעשה העיר שכם שנפלה בידיהם לאחר איזה סכסוך, והם עשו כלה ביושביה).
"בני יעמדו בניסיון"
"אין זאת - אומר יעקב - כי אם חטאו בני חטא כבד, אשר נעלם ממני, כי על כן מעניש אותם אלוהי אבי יצחק ואלוהי אבי אברהם. ואם הוא מנסה אותם מובטחני בהם שיעמדו בניסיון. אין ספק בלבי שאלוהים ישמע את תפילתי ויפקח עיני שליטי מצרים להכיר בצדקתם. אלוהי אבותי היה בעזרי תמיד. במקלי עברתי את הירדן בבורחי מפני עשו אחי (עשיר הוא אבי שבט אדום - הערת המערכת), וחזרתי מארם ברכוש רב. ורק מפני שני דברים חושש אני. ראשית מפני אפם וזעמם של שמעון ולוי, שמא יתפרצו במקום ובשעה שדרוש אורך רוח, הרי לא כשכם - מוף, הרי בארץ זרה הם, מוקפים זרים. שנית, שמא יתחילו בשעה קשה זו לריב בינם לבין עצמם לעיני הזרים.
"עבד כי ימלוך"
הזקן עצם את עיניו והרגשתי שהוא כולו שוקע בתפילה, על כן יצאתי מהאהל בלוויית בנימין בנו הצעיר (הוא קורא לבנו זה "ילדי" והילד - עליכם לדעת - הוא בן ... שלושים, אלא שהוא בן זקוניו והוא בנה של רחל שהייתה אהובה על יעקב ועל כן הוא מפנק אותו במקצת).
- "ומה דעתך על המעשה, אדון בנימין?" שאלתי את "הילד".
- "דעתי היא שאותו צפנת פענח הוא שונא ישראל, אבי".
- "וכי למה הוא שונא לו? האם הוא מכיר אותו?"
- "צפנת פענח הוא ממוצא עברי, מי יודע אולי הוא אחד מבני ישמעאל או מבני עשו. והיום לאחר המהפכה הלאומית במצרים מביטים בעין רעה על כל עברי שכן העברים היו שותפיהם של ההיקסוס לכיבוש ושלטון במצרים. על כן רואה עברי מתבולל זה צורך לטהר את עצמו בעיני המצרים. שמעתי שהוא היה פעם עבד ועלה לגדולה. הרי לנו עבד כי ימלוך.
"פתח לכל דרך"
- "ומה בדעתכם לעשות?" - שאלתי.
- "ראשית דבר, אנו שולחים רץ מיוחד, את גוני בן נפתלי ובידו אגרת מאת ישראל אבי אל שליט מצרים".
- "שמתי לב שאתה משתמש בשם ישראל ולא יעקב..."
- "כן - דווקא בשעה זו שם זה קרוב ללבנו. כי הוא אומר לנו שאבא שר עם אל ויוכל לו, ומכאן הביטחון שהוא יוכל גם למלכים המתיימרים להיות כאלים."
- "האפשר לדעת את תוכן האיגרת?"
- "למה לא, אין לנו סודות מדיניים. להפך. טוב שתפרסם אותה לפני שתתפשט השמועה ברבים והרי ידענו את עם הארץ, הנוח להאמין בכל דבר. ודאי יאמרו: כנראה שיש משהו בזה... והלוואי והדבר יסתיים מהר, כי דואג אני לשלום אבא ולבריאותו."
לאחר שקראתי את האיגרת (כתובה אכדית רהוטה) שאלתי את בנימין אם אין חלקה השני עלול להתפרש כאיום. על כך ענני "הילד": מסורת היא בידי אבי להשאיר פתח לכל דרך.