מפקד מצרי זיהה את שמעון

מוף, (סוכנת-הידיעות הפרעונית)

 מהומה רבה קמה בארמון צפנת-פענח כאן, כאשר אחד האסירים העברים מבני יעקב זוהה כראש הפושטים על שכם לפני שלושים שנה.

את האיש, שמעון בן יעקב זיהה - תוך התפרצות זעם וצעקות - אחד המפקדים של משמר הארמון, סבה-קו-טפ.

וזה היה המעשה אשר בשעתו החריד את כל יושבי ארץ כנען, והדים ממנו הגיעו עד מצרים: השבט העברי הגדול של יעקב בן יצחק בן אברהם מאור כשדים, התיישב בקרבת העיר הגדולה שכם.

מכיוון שאנשי שכנם רובם איכרים, בעלי מלאכה וחיילים, הם קידמו בברכה את שבט הרועים המפורסם, אשר סיפק לעיר חלב ומעשי חלב, וצמר לרוב. אמנם נמצאו בין תושבי שכם הקדומים אשר הביטו בעין רעה על התיישבות זו בקרבתם, בטענם שעבדים אלה פותחים במרעה ומסיימים בחקלאות ומי יודע לאן יגיעו - ועוד זכורה פרשת הסכסוכים עם יצחק בסביבות באר-שבע. אבל יעקב - אשר כידוע בילה שנים רבות בארם - הרגיע את יושבי שכם ושליטיה בטענו שאין לו כל כוונות רעות. חמור, נשיא שכם, אשר מונה להיות ראש העיר עוד בשנים האחרונות של שלטון ההיקסוסים, כרת ברית עם יעקב.

סכסוך בגלל אישה

אך ארע ששכם בנו של הנשיא חמור ראה את דינה בת יעקב וחמד אותה בלבו. ראש העיר פנה אל ראש השבט בהצעת חיתון. והנה נתגלה שבקרב שבט גדול ואציל זה עדיין שמורים רעיונות שהביא עמו אברהם אבי השבט. הם שומרים על איזו טהרת שבט שאינה מובנת לא לבני כנען ולא להיקסוסים. בית יעקב סרב לתת את דינה לאישה לשכם בן חמור. וכן החלה פרשה של מעשי אלימות ותגובות הדדיות.

מעשה עורמה

שכם חטף את דינה מאוהלה. החל משא-ומתן קשה. בני יעקב התנו תנאי ששכם בן חמור ועמו כל אנשי שכם ימולו (מנהג זה ידוע במצרים, אולם בכנען רק העברים נוהגים בו). נשיא העיר, בנו וכל רבי העיר הסכימו לתנאי זה ומלו.

אך התברר שלא היה זה אלא מעשה עורמה של בני יעקב, ושני בניו, שמעון ולוי - הראשון ידוע בקנאותו וגבורתו, השני באדיקותו באמונת אברהם - התנפלו על העיר ובלי כל קושי כבשו אותה בהשמידם כל זכר בה.

יעקב הסתייג אמנם מהמעשה בטענה שדבר זה עלול לעורר את כל יושבי הארץ נגד השבט. אך פרט לדברי גינוי פומביים, לא העניש את שני בניו.

סבה-קו-טפ שהיה אז בן עשרים, היה בחיל המשמר של העיר ואף הוא היה בין הנימולים, אך הספיק להסתתר ולברוח וניצל מהטבח.

בבית יעקב מביעים את החשש שגם אם יצליחו להוכיח את צדקתם של בני יעקב וחשד הריגול יוסר מהם, ייעמד שמעון לדין על השמדת אנשי שכם.