בני יעקב נאסרו במצרים
פרעה תותמוס הגיע לפרת. מצרים - אסם העולם, איך הוקם האובלסיק הענק.
גיליון זה מוקדש לצפנת פענח, אשר רק אנו הקוראים היום יודעים כי הוא הוא יוסף, אך "קוראי" הגיליון מאז לא ידעו דבר על כך, רגע זה שבין עליית יוסף לגדולה והתוודותו בפני אחיו הוא רגע השיא הדרמטי שבפרשת יוסף.
סיבה נוספת לבחירת רגע זה הוא מאסרם של בני יעקב כחשודים בריגול. אמנם צפנת פענח יודע שזו עלילת, ובכל זאת , הן אי אפשר גם להעליל עלילת ריגול מבלי שיהא לזה איזה רקע מדיני.
הרקע היחיד המסתבר באותה תקופה הוא חששותיהם של המצרים מפני שובם של ההיקסוסים, אשר רק לפני 40 שנה גורשו מן הארץ. ומכיוון שמלכתחילה, כפי שהוסבר בגיליונות הקודמים של "דברי הימים", קשורים היו ההיקסוסים בעברים, הרי זה בגדר האפשר שעברים מכנען מופיעים במצרים בהסוואת קניית בר כדי לרגל את הארץ.
אמנם פרעה תותמוס הראשון מגיע במסע עד לפרת, אך אין זו אלא פשיטה ראשונה. אחריה תבואו תקופתה של המלכה חטשפסות, שנמנעה מקרבות, ורק בימי תותמוס השלישי ימוגרו שרידי ההיקסוסים מקדש והשלטון המצרי העולמי יהיה איתן.
טעם לוואי נוסף לכל פרשת העלילה על ידי כך שצפנת הוא עברי ודבר זה ידוע, ואם עברי שליט במצרים אוסר עברים מכנען באשמת ריגול, הרי ממילא מתקבל הרושם, הידוע לנו כל כך בימינו - שזה מקרה של התבוללות ורצון להוכיח נאמנות. רק אנו, שיודעים אנו את כוונתו של יוסף, מחייכים למשמע חשד זה, אך בעיני בני יעקב, אם נודע להם שצפנת הוא ממוצא עברי, יכול היה להתקבל הרושם המובע בחוות דעתו ובאגרתו למערכת של בנימין, וצרפנו לאגרת "ציונית" זו את כינויו זאב ואת שם אביו יעקב.
כבר עמדו חכמים במדרשים על כך שדווקא שמעון הוא שנעצר כבן ערובה. ניצלנו נקודה זו כדי לספר את פרשת שכם.
שני הדברים הם הגיוניים:
א. ששמעון הוא שנעצר מכיוון שהוא המסוכן מבין האחים.
ב. שנמצא מצרי אשר יזהה אותו, מכיוון שמאורע שכם הן ארע בימים שהיו מפקדים מצריים בערי כנען. אגרת יעקב אל צפנת נלקחה כמעט מלה במלה מ"ספר הישר". היא כתובה בלשון דיפלומאטית זהירה ובכל זאת תקיפה בהתאם לעקרון הנודע על דרכי יעקב שניגש גם אל עשו ושלשה כלים בידו: תפלה, דורון, מלחמה.
כמו כן נלקחה מ"ספר הישר" הידיעה על מאסר גדוד בתוך ארמון פרעה, אלא שאנו הוספנו את ההסבר הפוליטי למאסר זה, שכן קיימים סכסוכים פנימיים בבית המלכות (יחסי חטשפסות והתותמוסים מסובכים ביותר, תותמוס השלישי משתדל כידוע למחוק כל זכר למלכותה).
פעולתו המרכזית של צפנת היא כמובן מדיניות האספקה והמהפכה החברתית שהוא מחולל באמצעי הפיקוח על חלוקת המזונות. התקופה היא תקופת חיסול הפיאודליזם במצרים וכל החוקרים תמימי דעים שהתיאור הניתן בתורה הוא נאמן ביותר לתהליך העברת כל הנכסים והאחוזות לרשות פרעה, דבר אשר פירושו בלשוננו הוא: הלאמה, כי פרעה זהה עם המדינה.
פעולה זו, ובייחוד שהיא מבוצעת בידי עברי, בהכרח שתעורר אופוזיציה. וכך מסתמן ראשית התהליך שיביא לאט לאט לידי השעבוד.
שני מרכזים מצריים מסמנים את הסכסוך הפנימי. בתבי, שממנה יצאה המהפכה הלאומית, מחריף הניגוד אל בני שם, ומכאן מוצדק הכינוי "אנטישמי" לזמן ההוא אולי יותר מאשר לזמננו.
והעיר השניה היא עיר הכוהנים און שבה הכיוון הוא ליבראלי.
צפנת עצמו יושב במוף היא ממפיס.
בגיליון ימצא הקורא בזה אחר זה את הניגוד המדומה בין צפנת איש המעשה והשליט הנבון ובין יוסף "בעל החלומות".
יוסף זה מתואר בדרך הציור. הוא ישן בבית לחם, סמוך לקבר אמו וחולם על כל מלכי ארץ הבאים להשתחוות לו. וגם על ידי השיר שחובר על ידיד בן משפחה העתידה להעמיד משוררים במקדש.
במדור "אומרים ש..." אנו מתכוונים למסור אגדות שונות שאין להן אסמכתה היסטורית מספיקה, או ידיעות מוקדמות או מאוחרות בזמן.