מתוך: המנון לשמש
(מאת אחנאתון, תרגם שאול העברי)
לאתון
יפה עלותך על כנף השמים
אתון חי מחולל החיים
בעלותך באפסי מזרח
מלאה כל ארץ הדרך:
כי יפיפית גדלת
מתנוצץ מרום על פני האדמה
קרניך תחבקנה כל הארצות
כל אשר יצרת עשית.
כי תבוא באפסי מערב
וחשכה תבל חשכת קבר,
אור תאיר הארץ
כי תעלה בחוג השמים
כי תגה דומם כשמש
תגרש עלטה:
כי תשלח קרניך
תחוג מצרים יום יום,
יקיצו על רגליהם יעמודו
כי אתה הקימות אותם:
ירחקו ילבשו בגדים
כפיהם פרושות יקודו כי תזרח:
אחר יעשו מלאכתם במלוא תבל
הבהמה שמחה במרעה
עצים ועשבים יפרחו.
צפרים ירחפו על ביצותיהן
פרושות כנפיהן לך תשתחווינה
כל בני מרון ירקדו ברגליהם
תחיינה כי תאיר עליהן.
דגת היאור רוקדת לפניך
וקרני אורך בקרב ים גדול
אתה תצור עובר בתוך אישה
תברא זרע בגבר.
תיתן חיים לבן במעי אמו
תישננו ולא יבכה
מינקת לו גם ברחם:
תשלח רוח להחיות ברייה
ביום הולדה
תספיק לה את צרכיה.
מה רבו כל פעליך
נסתרו מנגד עינינו:
הוי אל אחד ואין אחר
ארץ יצרת כרצונך
כאשר היית לבדך
אדם וכל הבהמה בקר וצאנה
כל אשר על פני האדמה
כל אשר במרומים.
מדינות סוריה ונוביה
ארץ מצרים.
שונים דברים ללשונותם
שונים מראה פניהם וצבעם
כי אתה הפרדת גויים.
אתה מושל בכולם.
תעלה ומראך פני אדון חי
תזרח, תאיר. תרחק ותשוב.
אתה לבדך יצרת אלפי אלפים תמונות ממך
אתה בלבבי הנך
אין מבלעדיך אשר ידעך
בלתי בנך אחנתון
אשר גלית לו מחשבותיך
ותחוננו מעוזך.
היקום בידך אתה.
תעלה – יחיו
תבוא – יגועון.
כי אתה ההוויה.
מאז יסדת ארץ
כוננתם למען בנך
אשר יצא מחלציך
מלך חי באמת.
אחנתון אשר ימיו רבים
למען שגלו הגדולה אשר אהב
גברת שתי הארצות נפר
נפרו אתון נפרתית
תחיה ותנון לעולם ועד