ואלה העמים השליטים בעולם מצרים שליטת הדרום - חת שליטת הצפון
בשולי הדעות:
מהו מצבה של מצריים כיום, עם חתימת הסכם השלום עם מלכות החתים?
אין זו עוד אותה מצריים שלפני מאתיים שנה, מצריים של תותמוס השלישי, שהרחיב את גבולות שלטונה יותר מאשר אי-פעם בעבר. אמנם הנילוס עדיין שוטף כולו בגבולות מלכותו של רעמסס, אך מימי הפרת אינם משקים עוד את סוסי פרעה. גם את כנען נאלצה מצריים לחלק בינה לבין החתים. ארץ לוב אמנם סרה למשמעת מצריים וחייליה לוחמים בשורות צבא מצריים, אך גם שם מורגשת תסיסה.
ובפנים הארץ?
שינויים חשובים חלו במאת השנים האחרונות. המרכז עבר מנוא-אמון (היא תבי) צפונה לשפך היאור. בנוא-אמון נותר רק מרכז הדת, אך דבר זה לא מנע מהכוהנים להפך לכוח אדיר בעל רכוש והשפעה עצומים. המרכז המדיני מחולק היום בין רעמסס, מקום מושבו של ראש הממשלה, אך ליד שני אלה פורחת ביותר העיר צוען, שלתוכה נשפכים כאילו כל זרועות העושר שבמצריים ובעולם. תרבויות כנען ואוגרית, מיקני וכרתים מתמזגים בברק זהב ושנהב ושני-פיל מנוביה. ואת כל אלילי העולם אתה מוצא במצרים.
קשה לומר שמלכותו של רעמסס, למרות הפאר שלה, יוצרת ערכים חדשים. אין היא אלא מעין סיכום ועיכול של כל מה שיצרו הדורות הקדומים. בנייני הענק של רעמסס, פסלי הענק שלו בקראנאק, ולוכסור ובצוען וברעמסס ובכל רחבי מצריים מדהימים בגודלם יותר מאשר ביפיים. חיי המותרות והפאר הגיעו לשיאם. הארץ מלאה לא רק אלים זרים, כי אם גם אנשים זרים. מכל מקום שני תחומים עצומים מלאים מהם: עובדים וחיילים. העובדים – עברים וחיילים שכירים מכל צוות תבל. גם התחום השלישי – התחום המסחרי – נמצא בידיים זרות, לרוב כנעניות. סוחרי עכו, גבל, אוגרית ממלאים את ערי הארץ. כל אציל ונסיך להוט אחרי נשים כנעניות, ואף מבנות העבדים העברים לא ימנעו עצמם, והרי זה היה טעם הגזירה הקשה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון".
זה מצבה של הארץ היום. עדיין עוצמה ועושר כלפי חוץ, אך בבית אורבים הריקבון וההתפוררות.
אחד מהשליטים האדירים לסחוט מהעמים הכנועים יותר מסים ומתנות, מבלי לחשוש שהם יוכלו להצטרף לצד שכנגד בהתחרות.
ואם מצבם הביטחוני של החתים חמור יותר מאשר זה של המצרים, הרי לחתים צבא יותר גדול (ופחות תלוי בחיילים שכירים) ונשק יותר חדיש ויעיל.
החתים הם אנשי מלחמה מאז ומתמיד. כמעט כל מרצם וכשרונם במשך מאות בשנים הוקדשו ליצירת כלי נשק ולשכלול שיטות מלחמה, בה בשעה שבמצרים השקיעו הפרעונים חלק ניכר מכוחותיהם לבניית בנייני פאר למטרות שונות.
בשטח התרבות למדו החתים מעמי המזרח ובייחוד מבבל. קיים קשר מסחרי ותרבותי הדוק בין שתי ארצות אלו, דבר הניכר בכתב היתדות החתי הדומה במאוד לכתב הבבלי. בבתי הספר בארץ חת מלמדים את שתי השפות גם יחד.
לבסוף, כמה מלים על המשטר בארץ זו. שלא כבמצרים, השלטון בארץ החתים אינו מרוכז בידי איש אחד כי אם מחולק בין מספר רב של מלכים ואצילים השולטים כל אחד בעיר אחת וסביבותיה. עם זאת יש לציין כי בכל הנוגע לענייני מלחמה, יחסים בינלאומיים, וכדומה סרים כל האצילים האלה למשמעת מלך חתושאש, היא בירת מלכות החתים.
גם מצרים השפיעה במידת-מה על החיים התרבותיים בחת: הכתבות על המצבות חרוטות בדרך כלל בכתב-התמונות.
שפה שלישית שמצאה את דרכה לארץ החתים (באמצעות החורים) היא השפה ההודית. בלשון זו הופיע לא מכבר חיבור מעניין מאד על הטפול בסוסים.
רעמסס מסיים בניין דורות. תשוב האל החתי-חורי
אולם העמודים בבית המקדש בקארנאק.