משה זוהה כהורג המפקח המצרי
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

משה זוהה כהורג המפקח המצרי

בן עמרם העברי, בנה המאומץ של בת פרעה, נקם בנוגש ונמלט ממצרים

משה זוהה כהורג המפקח המצרי

רעמסס משה, בנה המאומץ של מלכת המצרים, ומי שהיה עד לפני זמן קצר משנה לפרעה בארץ כוש, הוא האיש שהרג שלשום בפיתום את המפקח על העבודות מאי בן באקנאמון.

 

בהודעה שפורסמה מטעם בית-פרעה נאמר כי משה זה, שנחשב בעיני רבים כמצרי מלידה, אינו אלא עברי: הוא בנם של עמרם ויוכבד משבט לוי. כן נאמר בהודעה כי משה נעלם ומסתתר, אולם המשטרה ממשיכה בחקירות ובחיפושים.

 

 

הוכה שוטר עברי

המאורעות שהובילו לפרסום הודעה סנסציונית זו מטעם הארמון, ואשר עוררו מבוכה רבה בחצר פרעה, זעזעו את ארץ גושן כולה.

 

הלך המאורעות הללו מסתכם כדלקמן: מאי בן באקנאמון, מפקח אזורי במחלקת העבודות הציבוריות, הגיע שלשום לפי-תום, היא העיר החדשה הנבנית עתה מזרחה לרעמסס. בלוויית שלושה נוגשים מצריים סקר המפקח את שטח הבניה, וליד אחד האסמים הגדולים התעכב שעה ארוכה והתבונן בקצב העבודה. שמונה מאות עברים עבדו אותה שעה באותו בנין. קצב העבודה לא הניח כנראה את דעתו של המפקח, והוא קורא לשוטר היהודי כרמי. בטרם הספיק כרמי לפצות את פיו, הניף מאי את מטהו, אשר גולת נחושת בראשו, והחל מנחית מכות קשות על ראשו של השוטר העברי. הוא התמוטט מתבוסס בדמו. כל אותה שעה המשיכו העברים לעשות במלאכתם, ולא העיזו להעיף מבט בנעשה. לאחר שנפל השוטר מעצמת המכות, מינה אחד הנוגשים המצרים עברי אחר שימלא את מקומו כשוטר במקום, וציווה עליו להקפיד שלא תוגש עזרה לפצוע. לאחר-מכן עזבו מאי ומלוויו את המקום.

 

הנוגש מכה את כרמי העברי

 

כעבור שעה הגיעו למקום הנשים, כשבידיהן ארוחת הצהרים לבעליהן. שלומית בת דברי, אשתו של כרמי, פרצה ביבבה חרישית בראותה את בעלה הפצוע. בעזרת בתה, בת העשר, היא נשאה אותו משם לביתה, במרחק של כשעתיים. עתה חמור מצבו ביותר, אולם רופא לבית לוי הודיע כי יש תקווה שיישאר בחיים.

 

כיצד נהרג המפקח

מאי סיים את סיור-הפיקוח שלו לפני שהעריב היום, ויצא מפיתום במרכבתו, כשהוא נוהג בה לבדו. אבל הוא לא הגיע הביתה. למחרת בשעות הבוקר הגיעו רצים מבית מאי לברר מדוע לא הגיע האיש לביתו. אמנם צעיר יפהפה זה היה נוהג לא פעם להשתהות בגושן, מחוץ לביתו, עד לשעות-הלילה המאוחרות, ושמועות משמועות שונות התהלכו בקשר לכך, אולם עדיין לא ארע שלא חזר לביתו בשעות הלילה. דבר העלמו של מאי נשאר בגדר תעלומה עד לשעות-הבוקר המאוחרות, שאז הגיעה למשטרה ידיעה שנשמרה עוד שעות מספר בסוד. לפי ידיעה זו עצר אדם אחד, במדי קצין מצרי, את מרכבתו של מאי במרחק-מה מפיתום. המודיעים מסרו שהם ראו מרחוק כיצד הניף הקצין את מטהו וחבט בראשו של מאי מספר פעמים, עד שהלה נפל ארצה. לאחר מכן ראו את הקצין כשהוא מטפל בגופתו של האיש שהפיל. לאחר שהגיעו אותם העדים למקום, מצאו את המפקח מאי מת, כשראשו מבוקע והוא קבור מתחת לשכבת-חול דקה.

 

שתי הודעות מפתיעות

תחילה נשמר שמו של המתנקש בסוד כמוס, ושמועות שונות ומוזרות פשטו בארץ גושן. שתי הודעות רשמיות, שפרסמו באורח פתאומי מטעם ארמון פרעה, שמו קץ בלתי-צפוי לשמועות הללו. בהודעה הראשונה נקבעה זהותו של המתנקש כמשה, בנה המאומץ של בינת-ענת, בתו הבכירה של פרעה רעמסס השני. בהודעה השניה נאמר כי משה זה הנו ממוצא עברי, ובהיותו תינוק מצאה אותו בת רעמסס ואימצתהו לבן.

 

מיד לאחר שנמצאה גווייתו של המפקח מאי, הקיפו יחידות צבאיות את כל אזור גושן ופתחו בחיפושים מקיפים. רבים נעצרו, הן במקומות העבודה והן בבתיהם, ונדרשו להוכיח את מקום המצאם בשעה שבוצעה ההתנקשות. מעשי-אכזריות רבים, תקיפות והשחתת רכוש, היו כרוכים בחיפושים הללו, שנפסקו רק בשעות הערב, כאשר הגיעה הידיעה מאותו מקור סתום כי אדם במדי קצין מצרי הוא שעשה את המעשה. אולם כעבור שעתיים, כבר בחשכה, הוקף לפתע ביתו של עמרם בן קהת הלוי. עד מהרה פשטה הידיעה המפתיעה כי משה הוא שהרג את מאי, והוא עברי, בנם של עמרם בן קהת ויוכבד. משה נולד להוריו לפני עשרים וחמש שנה, לאחר שנגזרה הגזירה על הבנים, כדי להכרית את העברים שבמצרים.

 

התנהגות מוזרה של משה

בקשר לידיעה מפתיעה זו מזכירים בארץ גושן כי בשבועות האחרונים נהג משה לבקר שם יום-יום. רבים ראו בכך אות שהוא יקבל בקרוב תפקיד חשוב בחבל-ארץ זה, אף כי הופתעו בשל התנהגותו המוזרה בעת ביקוריו. שלא כדרך המפקחים, הנוגשים ויתר תופסי המשרות הרשמיות במצרים, נהג משה להיכנס בשיחה עם העבדים בעת שהועבדו בעבודות-הפרך. רק לפני שבוע ימים ארע דבר ללא תקדים בכל ימי השעבוד: אחד העבדים הזקנים כרע ונפל מתחת למשא האבנים שנשא. משה ניגש אליו, הרימו, ועזר לו לשאת את המטען עד למקום הבניה.

 

 

"רשע, למה תכה רעך?"

ביום ההתנקשות נראה משה בקרבת המקום שבו הוכה השוטר הישראלי כרמי, וגם למחרת כלומר אתמול ארע מקרה מוזר שהוא היה מעורב בו. בכל מקומות העבודה שררה התרגשות רבה, ואף חרדה, כתוצאה ממעשה הרצח. גברו והלכו החששות כי המעשה ייזקף לחובתם של בני ישראל, וכי השלטונות ינקטו פעולות נקם. לעומת זאת נמצאו אנשים רבים שלא הסתירו את שמחתם על מותו של מאי, אשר שמו הלך לפניו כאכזרי מבין כל המפקחים. משפחות רבות בגושן נתייתמו בגללו. גם בשעת העבודה לא פסקו הוויכוחים הסוערים; ובמשך כל היום התרוצצו המפקחים בקדחתנות בין העובדים, להקפיד שלא יבטלו ממלאכה אף כי באורח מוזר לא היה הפעם אף מקרה אחד של הכאת עובד בידי נוגש או מפקח. רק יחידות הצבא הרבו להשתמש באלות בשעת החיפושים. לעומת זאת, דווקא כמה משוטרי ישראל הם שהכבידו את ידם על העובדים באותו יום, כנראה מחשש שמא יפגעו בהם הנוגשים כשם שפגעו בכרמי. במיוחד התאכזר לעובדים דתן משבט ראובן. והנה, בשעה שהכה דתן זה את אחד העבדים העבריים על כי ישב לנוח ולנגב את פניו מזעה, נתרחש מאורע מפתיע. דתן נטל אבן בידו והחל מכה בה בראשו של העובד ובאותה רגע הופיע משה, כאילו מתחת לאדמה ממש, תפס בידו של דתן ועצר בו. "רשע, למה תכה רעך?"

 

ואז נפלטו מפיו של דתן המלים שהפתיעו את כל הנוכחים במקום: "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו? הלהרגני אתה אומר, כאשר הרגת את המצרי?"

 

משה לא השיב דבר אלא המשיך בדרכו, אולם כל אותו יום שוב לא נראה אף במקום אחד ממקומות העבודה. והלילה שלאחר-מכן, לאחר שפורסמה ההודעה כי משה הוא שהרג את המפקח המצרי, היה ליל נדודים בכל ארץ גושן.

 

דבר משה בצאתו - מיוחד ל"דברי הימים"

אגרת מיוחדת מאת משה נמסרה למערכת עיתוננו בידי אחיו הבכור, אהרן בן עמרם.

 

אהרן הופיע במערכת כשהאיגרת בידו, אך כמחצית-השעה לאחר שנודעה זהותו של הורג המפקח המצרי ופורסמה ההודעה על בריחתו.

 

וזו לשון האיגרת:

"אחי בני ישראל! אחרי שגדלתי בבית פרעה וראיתי בכל טוב מצרים יצאתי לשוב אליהם, אחי. ראיתי אתכם בסבלותיכם ובעינוייכם, בעבודה הקשה אשר מצרים מעבידים אתכם. אך רע מכל זה ראיתי אתכם בעבדות לבבכם. איכה תעמדו על דם אחיכם המוכים ועל חרפת אחיותיכם ונשיכם? איכה תעמדו על דם ילדיכם הטבועים והחנוקים בין לבנים בקירות? ובעמדי להציל אחד מכם מידי נוגש מצרי, ובהכותי אותו, איכה נמצאו בקרבכם בני בלייעל אשר סיפרו באזני נוגשיכם על המעשה והעושה? אכן נודע הדבר! אכן עתה ידעתי למה משועבדים אתם! כי לשון רעה בכם ומסגירים אתם איש את רעהו ואיש את אחיו לידי האדון המצרי. ועל כן עבדים אתם ועל כן אינכם ראויים לגאולה. לא מפני פרעה ושוטריו אני בורח היום הזה לארץ מדבר. את פרעה לא יראתי. מפניכם, אחי, אברח, כי כל אחד בוגד וכל רע רכיל יהלוך. על כן אברח למדבר ואעזבה את עמי כי בוגדים המה ועבדי עבדים.

 

משה בן עמרם בצערו בברחו".