הלילה יוצאים ממצרים!
מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה
מאת כתב מיוחד במטה היציאה
ששים ריבוא נערכים בסוכות ומצפים לאות להתחלת המסע הגדול לארץ-כנען
מותניהם חגורים, נעליהם ברגליהם ומקלם בידם נערכים ברגע זה ששים ריבוא יצואי צבא מבני ישראל, בפקודת משה איש האלוהים.
שנים-עשר השבטים נעים בסך לעבר סוכות, מקום היציאה, איש על מחנהו, איש על דגלו. ראשי המטות עומדים בקשר מתמיד עם משה, מוכנים לקבל את פקודת היציאה. קהל ערב-רב, מהנלווים לבני ישראל, מסתופף בפאת המחנה, נכון בהכנעה לפקודת משה הגואל. משקיפים מצריים עוקבים אחרי המתרחש ועומדים במגע מתמיד עם בית פרעה באמצעות מהירי השלישים של השליט.
השעה היא חצות ליל. ירח מלא מפיל אור תכלכל על צריחי הענק של פתום ורעמסס, ערי המסכנות אשר בנו בני ישראל לפרעה במצרים. בדומיית קודש עומד גוי עצום על רגליו, מוכן לזינוק איתן משעבוד לגאולה, מאפלת עבדות בת בלי שם לשחר הווית עם. השחר עולה ומבשר את ראשית ההיסטוריה של עם.
ברגעים אלו מגיע לשיאו סדר ההתרחשויות מוזר ונורא, אשר הבשיל מאורע זה וקבע את צורתו. אפשר לומר שההתחלה הייתה בזמן שמשה, שגודל בבית פרעה, יצא לראות את העם בסבלותם, הזדעזע והקדיש את חייו מהרגע ההוא לגאולת העם. ואפשר לומר שהדבר התחיל כאשר בא משה לבית פרעה ואמר לו: "שלח את עמי!" – ופרעה הכביד לבו.
אך התחלת הסוף באה עם המכה הראשונה למכות מצרים. מהרגע שראו המצרים דם על מלוא ארץ מצרים לא שקטה הארץ עד אשר הוכה כל בכור בה, עד עצם הלילה הזה. מכות נוראות אלו ומכת הבכורות על כולן, הפכו את מצרים לעמק רפאים. וגדולה הייתה הצעקה, כי אין בית אשר אין שם מת. אז קרא פרעה למשה ואהרון ואמר להם: "קומו צאו מתוך עמי!" – ולאות זה חכה משה.
שבטי ישראל מתרכזים בסוכות. כיוון מסעם משם טרם נודע.
|
פקודת-היום של משה:
|
|
"היום תהיו לעם"
|
|
שמעו בני יעקב, האזינו שבטי ישראל.
|
|
החדש הזה לכם ראש חדשים והיום הזה ראש כל ימים לכל דורות, יום בו יוצאים אתם מעבדות לחרות – תהיו לעם ה' אלוהי אבותינו, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, אלוהי יעקב שלחתי אליכם להקים את הדבר אשר נשבע לאביכם אברהם בברית בין הבתרים מתוך אימה וחשכה:
|
|
|
|
{גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. לזרעך אתן את הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת.}
|
|
|
|
מהיום בו פתר אביכם יוסף הגדול את כל חלומותיו הרעים של פרעה עד הימים הקשים בהם בניתם אתם בדמכם את הערים הגדולות והארמונות לכל בני פרעה, זכר זכרתם את אלוהי אבותיכם, לא המרתם את אמונתכם בו, לא המרתם את לשונכם, לא שניתם את שמותיכם, ראה ה' אלוהי אבותיכם את נאמנותכם, ראה את ענותכם, ויזכור את השבועה לאבותיכם.
|
|
|
|
מצרים, על נוגשיה ואלוהי הבליה מאחרי גבכם. פניכם אל המדבר הגדול והנורא גדול ונורא הוא המדבר, אך דרכו היא הדרך אל ארץ זבת חלב ודבש היא ארץ אבותיכם.
|
|
|
|
אל תראו ואל תחתו, כי לא כאלוהי מצרים אלוהיכם, אש אוכלה הוא לאויביו ואב רחום לבניו.
|
|
|
|
ה' פסח על פתחי בתיכם בהכותו כל בכור בארץ מצרים, כי ראה דם ברית וראה דם קרבן ועל מזוזת בתיכם. ואם נאמנים תהיו לברית ונכונים לכל קרבן אשר ידרוש ה' אלוהיכם מכם פסח יפסח כל מלאך משחית על בתיכם, לא יהיה בכם נגף ולא יוכל לכם אויב. וכאשר יצאתם היום הזה מעבדות כן תכנסו מחר לחרות בארץ אבותיכם. כל שבטי ישראל עם אחד שמע ישראל ה' אלוקינו, ה' אחד.
|
|
|
|
משה בן עמרם
|