נתקיימה צוואת יוסף
עצמותיו הוצאו מארמון אחנאתון
בשעות הראשונות של הבוקר, זמן מה אחרי שנודע על דבר היציאה הלילה בחצות, נתאספו המוני אחינו העברים ליד בית אהרון, כדי לצאת משם לארמון אחנאתון המפורסם, להוציא את עצמות יוסף החנוטים שם ולהעלותם אתנו לארץ כנען.
אווירת חג וניצחון הוגשה בפני כל הנאספים וגם לבושם היה חגיגי. בשורות ארוכות ורחבות יצאו הנאספים לדרכם, כשבראשם צועדים משה, אהרון ומרים, אחריהם הזקנים, ראשי שבטי אפרים ומנשה והמונים רבים. משה צעד והוא מטיל על סביבותיו הדרת קדושה והוד. המוני מצרים מתבוננים עמדו לצד הדרך ודומיה גדולה השתררה סביב. רק פה ושם נשמעו קולות לחישה והפתעה, ואפשר היה לראות ידים המצביעות על משה ביראת כבוד. בהגיע ההולכים למקום כבר עמד ארונו של יוסף ניצב בפתח הארמון ולידו משמר כבוד מבני אפרים ומנשה.
משה ואהרון ניגשו ליד הארון וכל העם עמד מרחוק. קרא משה לאלישמע בן עמיהוד בן אפרים בן יוסף, שגולל מגילה שהייתה בידו, היא צוואת יוסף שהייתה למשמרת בבית יוסף. ויקרא אלישמע בן עמיהוד את דברי צוואת יוסף וקולו רועד בגילה:
"אנכי מת ואלוהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב והעליתם את עצמותי מזה".
לרגע נשתררה דממה עמוקה ונדמה היה כל מצרים דוממת ומחכה בלי קול. מיד לאחר-כך פקד משה על משמר הכבוד לשאת את הארון ואלו נטלהו וצעדו בראש ההולכים בדרך חזרה לבית אהרון.