השבטים נעים סוכותה

מאת שליחנו המיוחד למחנה

סוכות... סוכות... סוכות...

מלוא כל העין סוכות. איך הוקמו בן יום יומיים אלפים ורבבות הסוכות מקני הסוף הגבוהים? והרי רק ימים ספורים הם שהחלו להגיע משפחות ובתי-אבות? ופלא על גבי פלא: סדר ומשטר! אך אתמול עם עבדים וכאילו במטה קסמים (מטה משה?) נקהל העם הרב הזה על מטותיו, על דגליו ושבטיו. אלפי שוטרים אשר נתמנו על ידי משה מפקדים על הסדרים. על האורחות המתרבות ובאות מכל עבר ומפנים אותן לפני שבטיהם. אף על פי שדגלי ענק מתנוססים ומאותתים לכל איש את מקום התכנס שבטו.

הנה דגל מחנה יהודה. תכלת ועליו אריה רקום... הנה מלבין דגלו של זבולון למרחקים כמפרש בים... ושם דגלו הירוק של שבט שמעון הקנאי.

הנה קבוצות עבדים השוברים את הכבלים הכובלים אותם. הנה קושר מישהו בחבל גמא את רגלי צאנו לבל יתפזרו ויאבדו.

ואורחות ממשיכות ובאות, נמשכות ובאות. מי בגמלו ומי ברגלו, מי עמוס משא ומי עמוס ילדים על כתפיו, רובם נשים וזקנים וטף, כי הגברים יוצא-צבא מבני עשרים עד חמישים התפקדו ברעמסס והם באים על גדודיהם חמושים – ומי האמין זאת רק אתמול כי חמושים נצא ממצרים וברכוש רב?

וסביב לסוכות תכונה רבה. נשים אופות עוגות מצות, לא לחם,כי כבדה עליהן מצוות משה לבל יתמהמה המחנה.

אך עיקר התכונה בין הנשים היא כמובן סביב לכלים המצריים הרבים בהן נתעשרו, אם כלי בית, אם מלבושים ואם תכשיטים. רבים מעשי האמנות המופלאה בעדינותה.

וברחובות בין שורות הסוכות יושבים זקני המשפחות, יושבים ונעים ונדים בראשיהם אילך ואילך. עדין אין הם מאמינים למראה עיניהם. עשרות בשנים מזכירים היו לבניהם את דבר השבועה אשר נשבע ה' אלוהיהם לאברהם ואת דבר ההבטחה אשר הבטיח ה' ליעקב ברדתו מצרימה, אך האמן לא האמינו כי אכן יחול הדבר הזה ויצא גוי מקרב גוי אחרי עבדות קשה ומפרכת.

וכל שיחה ושיחה הולכת סחור סחור וסופה מגיעה שוב אליו, אל הגואל אל המושיע, אל משה איש האלוהים, אשר נתגלה אליהם. וישנם זקנים הזוכרים עוד את זה האיש עמרם, מצניע לכת וירא אלוהים.

ישנם גם נרגנים, אשר כלל וכלל אינם שמחים בחלקם. הללו הם כידוע מאנשי קורח או דתן ואבירם. אם משום קנאה במשה, אם משום בתים ושדות אשר השאירו במצרים ואם מתוך "אהבתי את אדוני" של עבדים בנפש, או בכלל מתוך הפחד מהדרך אשר עומדים ללכת בה, מפני הארץ החדשה.

רוגנים הם.

כך רועש המחנה וגועש ומצפה. רוב רובו בנים תמימים המה. יראי אלוהים ונוהים אחרי איש האלוהים אשר עשה לעיניהם את כל הנסים האלה. בחלקם אף אינם יודעים לשאול, נסחבים אחרי הרבים. מיעוטם רשעים, אשר אף על פתח היציאה מעבדות סובבים ומסיתים בעם. המיעוט שבמיעוט כמובן חכמים, היודעים מה הדבר המתרחש בעצם היום הזה. מעטים הם מאוד ורבה מלאכתם. אתה רואה אותם מקהילים קהילות, מספרים סיפור על סנה בוער באש אשר ממנו הופיע אלוהים למשה, מספרים על הארץ הטובה אשר הם הולכים אליה.

השמש שוקעת. נודע הדבר כי משה הוזעק לבית פרעה. ולבבות מפרפרים בין תקווה וחרדה, בין מדבר ובין ים, בין עבדות וחרות.

איה האיש משה?