הלילה יוצאים ממצרים

משה נפגש עם פרעה; מכת בכורות משתוללת; מהומות והתנגשויות במצרים; תולדות בני ישראל במצרים.

נושאו של הגיליון: יציאת מצרים, המאורע המכריע בתולדות העם, ליתר דיוק, המאורע שעשה אותנו לעם בשלב ראשון, טבעי, עם נודד מארץ שעבודו לתור לו ארץ לחיי חרות בה. (שלב שני, שירים את העם הזה מעלה אחת מעל לרגילות יהיה מעמד הר סיני, לו יוקדש הגיליון הבא).

הבעיה ההיסטורית העיקרית בהכנת גיליון זה הייתה בעיית התאריך. זוהי כידוע בעיית מפתח, שבה תלויה כל הכרונולוגיה הקדומה שלנו מימי אברהם עד ימי דוד, דעות החוקרים עד היום הזה לא גובשו ולא אוחדו. יש מקדימים לשנת 1450 לפני ספירת הנוצרים ויש מאחרים עד 1200. בשנים האחרונות רגילים להיאחז בתאריך אשר מניח אותו אלברייט, 1290 בערך. תאריך זה בא לו בעיקר מתאריך הכניסה לארץ שהיא לדעתו 1250 בערך.

אנו בגיליון זה נקטנו תאריך שהיה מקובל עד כה אצל חוקרים רבים והוא: ראשית מלכותו של מרנפתח, 5-1234 בערך. רבים היו הנימוקים אשר דיברו בעד תאריך זה. הסבה העיקרית להקדמתו היה לוח מרנפתח שבו הוזכר שם ישראל כאחד העמים אשר מרנפתח "הכחיד". על הקושי הזה התגברנו כפי שיוסבר בגיליון 11 – על ידי זיהוי מלחמת עמלק בישראל בחרמה עם מלחמה זו הנרמזת בלוח מרנפתח.

גם החוקרים האחרונים המקדימים את התאריך משתדלים לקיים את המסורת הרואה ברעמסס השני את פרעה המשעבד. אולם הם מסתפקים בשעבוד בשנותיו הראשונות של רעמסס. דבר זה אינו מתקבל על הדעת. רעמסס השני מלך אדיר היה ובימיו היה שקט במלכותו (פרט למלחמה בחתים). לפי תאריך אולברייט יוצא שגם יציאת מצרים וגם הכניסה לכנען חלו בימי רעמסס השני. ודבר זה קשה לקבלו בגלל איתנות שלטון רעמסס. לעומת זאת חלה התפוררות העוצמה המצרית לאחר מותו. התפוררות מבחוץ ומבפנים. באמת ניתכו מכות בלתי רגילות על מצרים. נוסף על כך, השנים שבסוף המאה ה- 12 לפסה"נ היו שנים של אין-מלך-במצרים, מכל מקום ודאי שירד רוח מצרים מחוץ לגבולותיה, ואף זה מאפשר את כיבוש הארץ ומסביר משום מה אין בספר יהושע ואף לא בספר שוטפים זכר למצרים.

באופן סמלי – ללא הוכחות היסטוריות שאכן אז ארע הדבר – נתנו בגיליון את פסל הענק המפורסם של רעמסס השני הנמצא עד היום בצורה זו של התמוטטות. הן זוהי התמוטטות של הגדולה המונומנטאלית של "הבנייה למען הנצח". באותו רגע נולד עם אלוהים. סמל שני מסמלים המטות. מצאנו באחד הספרים את צילומי המקלות של שליטי מצרים בעלי ראשים אנושיים (טיפוס שמי וטיפוס כושי) שבא להורות על שלטון מצרים: השליט המצרי מחזיק בידיו את ראשי העמים. נוסף לזה: חומר המקלות הוא יקר (כסף וזהב) ומעובד עיבוד אומנותי. בניגוד גמור לכך הוא מטה משה שציירנו – הוא כמובן מבלי מצוא "מקורם". הוא מקל טבעי, ענף עץ בלתי מעובד. כוחו הוא ביד-האמונה המחזיקה בו (חז"ל דיברו על שם אלוהים החקוק בו). ואף זהו, אם כן, סמל להבדלה.

הסברת המכות היא בעיקר בעקבות פרופ' א. ש. יהודה ופרופ' קאסוטו. צירוף של תופעות טבעיות וכוח על-טבעי המשתמש בכוחות הטבע.

מקום רב הוקדש ל"אופוזיציה" ליציאת מצרים, דבר שאין אנו צריכים ללמוד אותו דווקא מימינו אלה... הוא כתוב ושנוי ומשולש בתורה, מהתנגדות רבים ליציאה ולפעולה הפוליטית של משה לפני היציאה ועד ל"נתנה ראש ונשובה מצרימה" שבמדבר. ולבסוף: חידת הגיליון.

בעיית הדרך בה הלכו בני ישראל אף היא אחת הבעיות הסבוכות השנויות במחלוקת. היכן נבקע הים? היכן הר סיני?

בגיליונות הבאים יתברר לקורא איזו מהשיטות הקיימות נתקבלה על ידינו. אולם גיליון זה, שבו בני ישראל עומדים בסוכות. ניתנת בו האפשרות להעמיד את הבעיה בסימן השאלה. על כן ניסחנו את החידה בצורת מבוך (שכן גם החוקרים עדיין נבוכים הם). ציירנו כמה דרכים אפשריות והקורא יכול לנסות להלך בהן אם בעזרת השערות עצמיות אם בעזרת שיטות ידועות או ע"פ מפות אחרות. בגיליון שבועות ימצא את שיטתנו במסע עד הר סיני. בגיליון 11 ימצא את הניסיון השני לפרוץ צפונה מקדש ברנע, בגיליון 12 ימצא את הדרך כולה.