קראוס מסכם את פעולות ההצלה במילים אלו:

בסוף המלחמה נשארו בהונגריה כ- 40,000 יהודים בבתים מוגנים של שוויץ; במשרד הצירות השוויצרית ברחוב וודאס נשארו כ- 4,000 ובמשרד אחר של הצירות כ- 700, כך שבערך 45,000 יהודים ניצלו באמצעות הצירות של שוויץ. בגטו, שבו הוכנסו כל היהודים החוסים של הצירויות האחרות, נשארו כ- 67,000. מתוך כרבע מיליון יהודי בודפשט נשארו כ- 140,000 בעיר (לפי נתוני הסקציה ההונגרית של הקונגרס היהודי העולמי נותרו בבודפשט עם השחרור כ- 124,000 יהודים) - היה זה הגטו היחידי שתושביו לא גורשו ונשארו בחיים.

זיכרונותיו של משה קראוס מסוכמים בפרק "הצלה בבודפסט"
חלק נכבד מיהודי בודפסט ניצל בזכותו של ראול ולנברג, השליח המיוחד משוודיה.

פרטים על פעולתו של ולנברג, ראה בפרק המיוחד לפעלו: ראול ולנברג
פעילותם של הוותיקן ושליחו בבודפסט מהווה פרק עגום למדי. עמדתו של פיוס ה- 12 להשמדת היהודים ידועה: האפיפיור סרב לגנות את ההשמדה. שליח האפיפיור (הנונציוס) בבודפסט, הצטרף לצעדי מחאה בסוף מאי 44, אבל דאגתו העיקרית הייתה להגן על המומרים, שמספרם בהונגריה היה רב למדי.

רק לאחר הפיכת צלב החץ, הורה שליח הוותיקן להעניק תעודות חסות של הוותיקן לכל הקתולים שנפגעו מן החוקים האנטי יהודיים. למרות שהורשו להנפיק 2,500 תעודות, הנפיקו 15,000 תעודות, שחלקן הגיעו לידי יהודים. יהודים אלה שוכנו בבניינים מיוחדים בגטו הבינלאומי. חלוקת התעודות גרמה למתח בין אנשי הכנסייה לאנשי צלב החץ, ואחד מראשי הכנסייה, ראש ה"צלב הקדוש" אף נרצח במחצית נובמבר 44 בשל פעילותו הנרחבת למען יהודים, להם חילק תעודות חסות כמעט ללא הגבלה. (בראהם, שואת הונגריה ב' ע' 124).

הוותיקן ניצל את מצוקתם של יהודי הונגריה, וחילק תעודות חסות בתמורה לשמיעת שיעורים בנצרות מפי הכמרים, או תמורת התנצרות. המסמכים הבאים הם עדויות של יהודי בשרות העבודה, ושל שתי ילדות קטנות ששהו בבודפסט, המספרים על ניסיונות הכנסייה להעביר יהודים על דתם.

יהודי שרות העבודה מקבלים תעודות תמורת הקשבה להרצאות הכומר - לחץ כאן
הדסה רז מספרת בזיכרונותיה כי היהודים בביתה התנצרו כדי לקבל "שוופס" - לחץ כאן
אווה היימן, בת 13, מספרת על התלבטות אם להתנצר כדי להינצל - לחץ כאן
עם כניסת הגרמנים להונגריה, היה צריך לצייד בתעודה כל יהודי שרצה להתקיים מחוץ לגטו. התנועות הציוניות הקימו מעבדה משוכללת, בה עבדו ציירים וטכנאים, והכינו מערכות שלמות של תעודות מזויפות. המעבדה הוציאה כשבעים סוגים של תעודות, ובהם 10,000 תעודות לידה, 80,000 תעודות מגורים משטרתיים, 10,000 תעודות זהות, 120,000 מכתבי מגן של השגרירות השוויצרית וכן 40,000 תעודות אחרות. רמת הזיוף הייתה גבוהה, ואי אפשר היה להבחין בין התעודות המזויפות לכשרות.
שיטת קבלת האינפורמציה והפצת התעודות הייתה ממודרת, ואיש מבין מחלקי התעודות לא ידע מנין הן באות, וגם מי שהעביר אינפורמציה ודוגמאות של תעודות לא ידע לאן הן הולכות. המעבדה נדדה תכופות מחשש חשיפה, ורק ב- 21 לדצמבר, לאחר שנה של עבודה, חשפה המשטרה את המעבדה. שלושה חברים נעצרו, ואחד מת תוך כדי חקירה.
היו ניסיונות להיערך להתגוננות בנשק אל מול הנאצים. הגישה הדורשת התנגדות בנשק נדחתה מפני המשימה המרכזית של הצלת יהודים. הוכן נשק, וחולק לחברי המפקדה של תנועות הנוער, אולם נשק זה היה מיועד ליצירת בסיסי התנגדות במצב של חוסר ברירה, מצב שלא נתהווה. (שפר, הנהגת המחתרת החלוצית, בתוך 'תולדות', עמוד 147).

פעולות נועזות אחרות שנעשו בידי חברי התנועות החלוציות היו כאשר הם לבשו מדי ס"ס, צבא או צלב החץ, ומזוינים בנשק ובמסמכים מזויפים חילצו אסירם יהודיים מבתי סוהר, ואפילו מתוך השורות המובלות להריגה על שפת הדנובה.

כדי להשיג את יעדיהם קיימו החלוצים קשר עם הארגונים הלא-יהודיים שהיו קטנים וחלשים, ובהם הארגונים הקומוניסטיים. הם סיפקו להם תעודות מזויפות, ובתמורה קבלו נשק ומחסה. הקומוניסטים שניצלו בזכות התעודות של היהודים לא זכרו זאת כאשר הגיעו לשלטון על הונגריה לאחר המלחמה.
תכנית אחרת, שאפתנית עד מאוד, הייתה משלוח הצנחנים להונגריה. האשליה הייתה כי כוחות התנגדות יהודיים יאורגנו למאבק נגד הנאצים. בסופו של דבר הסגירו הצנחנים את עצמם לנאצים על פי המלצת קסטנר, ראש ועד ההצלה של הונגריה. משלושה שצנחו להונגריה, שניים, חנה סנש ופרץ גולדשטיין נהרגו, ורק יואל פלגי ניצל.

לפרטים ראה בפרק הצנחנים
ובפרק חנה סנש
מספר הניצולים בכל שיטת הצלה:
השיטה הגרמנית (קסטנר) - 1684 ניצולים.
השיטה ההונגרית (קומוי) - כ- 4000 ילדים.
השיטה הבינלאומית (קראוס) - עשרות אלפים - רובם ע"י הצירות השוויצרית, מיעוטם ע"י ולנברג וצירות שוודיה.
זיוף תעודות - אלפים רבים (בשילוב עם השיטה הבינלאומית).
התנגדות - לא צלחה בהונגריה כי לא היה בה תשתית של נשק ושל אנשים.