אחרי ארונו של יוסף
אדם כי ימות בארץ מצרים
ואלה סדרי הלוויה:
ההלוויה תצא מארמונו של יוסף ותגיע עד ליאור. משום היא תפנה אל הקבר שנחצב במדבר מוף.
בראש התהלוכה ילכו הדגלים. שבעה דגלים מצריים: של בית פרעה, של כוהני און, של צבא מצרים, של משרד המשביר המצרי, של בית צפנת-פענח (שמו המצרי של המנוח), של גדול-החרטומים (דגל שקבלו יוסף מידי תותמוס השני) ושל אסנת.
אחריהם יישאו שנים-עשר נכדי יעקב, בכורי אבותיהם, את שנים עשר הדגלים של בני יעקב.
אחריהם יחידות כבוד של הצבא, בראשם מחצצרים ומתופפים. אחריהם קשתים נוביים, חיילים לובים שולפי חרבות, מצרים נושאי-כידונים.
אחרי יחידות הצבא – נציגי בית פרעה והשלטונות המקומיים: רח-מא-רע ראש הממשלה, תהותמס הכהן הגדול של מוף, זאנוני הסופר הראשי של בית פרעה, נב-א-מן הממונה על אסמי הארץ, הו-מא-אי מושל מוף, מנ-כפר-רע-סנת שר האוצר, א-מנ-מס מושל הצפון, ועמם נושאי תפקידים חשובים בארמון: שר האופים, שר המשקים, שר המלבושים, נושא-הנעליים של פרעה, עושה-שערותיו של פרעה ואחרים.
אחריהם המקוננות. שבעים ושבע הטובות שבבכייניות מוף.
אחריהן משרתי ארמון יוסף נושאי פרחים וכלי בית מפוארים.
אחריהם נושאי כדי מים לזלף את הדרך.
אחריהם נושאי המטה.
אחרי הגופה אסנת, אפרים וארבע הבנות.
אחריהם המקוננות העבריות מגושן.
אחריהם כל בית יעקב.
אחריהם כל ידידי המנוח.
אחריהם כל עבדי הבית ועם מוף.
פרטים אלה נמסרו בהודעה רשמית כדי למנוע חיכוכים ואי-סדרים, אשר חוששים להם בגלל צירוף מצרים ועברים בעלי מנהגים אחרים.
איך חנטו אותו
טובי החונטים המצריים הוזמנו על ידי אסנת האלמנה אל גופתו של יוסף. שלשה חונטים ועוזריהם הובאו מתבי. הם חניכי בית הספר הרפואי הגדול וצאצאי משפחת חונטים מפורסמת מאז מאה שנה.
לארבעים יום נמסרה הגופה כליל לידיהם ועד אתמול, עד אשר הוצבה בארמון והיא חנוטה לא נגע בה ולא ראה אותה איש פרט לחונטיה.
תחילה הוצא מוחו דרך הנחיריים. במכשירים מופלאים, דקים ומעוקמים חדרו בבת אחת דרך שני החורים הצרים עד לשכבת המוח, פצעו אותה והחומר החל נוזל מבעד הנחיריים. שעות רבות נמשכה נזילה זו והחונטים תמהים לכמותו ואף לאיכותו של מוח זה, שאינו שווה בכל למבנה המוח של המצרים בני חם. אחד החונטים שהשתתף כעוזר בחניטת יעקב העברי לפני חמישים שנה נזכר בדיוק בצבעו של החומר של האב שדומה הוא לבן.
לאחר שנוצר החלל הריק בגולגולת ניגשו לפעולת ניקוי שניה והיא הוצאת הקרביים.
באזמל חד נעשה חתך בשמאל הבטן והוצאו הקרביים. כל האברים הפנימיים הוצאו פרט ללב. בעבר היו מוציאים את הלב אך כיום משאירים אותו שכן הוא עיקרו של הגוף. האברים שהוצאו יחנטו לחוד.
בשלב השני רחצו את הגוף והכניסו אותו לתוך כד גבוה אשר בו תמיסת מלח ונתר. דבר זה נעשה כדי להוציא מן הגוף את כל החומרים השמנים. כמו כן התקלף בתמיסה כל העור. הראש לא הושקע בתוך הכד כמובן. העור מאצבעות הידיים והרגליים הורד לפני כן, כי מהם הותקנו אצבעונים שיכסו בהם אחר כך את האצבעות, כדי לשמור על הציפורניים. סביב לאצבעות נכרכו חוטים כדי שהציפורניים לא יזוקו. ארבעה שבועות תמימים הוחזקה הגופה בתמיסת המלח והנתר. כעבור זמן זה הוצאה והוחל בשלב השלישי שבחניטה.
בשלב זה שוב נרחץ הגוף, נמתח יפה יפה, יושב ונוגב. עתה ניגשו למלא את החלל הריק בגוף ובראש, לאחר שהפנים נשטפו תחילה על ידי יין-תמרים. המילוי מורכב ממור, אהלות, קציעות, צרי גלעד ולוט (רובם של בשמים אלה מובאים או מפונט או מכנען).
השלב הרביעי והאחרון היא כריכת הגופה.
שבעה מיני בדים ואריגים הוכנו, דקים מן הדק ועדינים ביותר. ארבע מאות אמה סרט שש, שנמרחו במיץ דביק של עץ השיטה הקרוי גומי.
השלב האחרון: החבישה
מלאכת הכריכה והגלילה נעשתה בעדינות וקפדנות רבה, ממש מלאכת אומנים. הבדים היקרים ביותר נכרכו סביב לגוף עצמו, סביב סביב עד שכוסה, כולו. לצוואר הוסיפו צווארון זהב. על החזה הושם מתחת לכריכה רביד יקר שהיה עליו תמיד בחייו. מעל לשכבה ראשונה זו נכרכו פסי זהב רקוע ועל זה שוב סרטים רחבים של בדים יקרים, שכבה על גבי שכבה, שכבה על גבי שכבה ולאורך ולרוחב סביב והדוק הדוק יפה לבל יחדור אויר מהחוץ.
הוכנה מסכת הראש מעץ וציפוי זהב, אך הראש לא יוכנס למסכה הדומה לפני המת, רק לפני שייסגר הארון.
לאחר תום החניטה הוצבה הגופה על כן באולם הגדול שבארמונו למען יעברו לפניה כל בני המשפחה.
רק עתה התחיל האבל הרשמי והמקוננות פתחו פיהן בזמרתן הנוגה.
בניגוד לעטיפה שנעטפה בה גופתו החנוטה של יוסף,
נעטפה כך גופתו החנוטה של יעקב אביו. כולה מכוסה.