יוסף בן יעקב מובא היום לקבורות במוף.

 תותמוס השלישי נוחל ניצחון במגידו. בני אפרים רוצים לצאת ממצרים.

גיליון זה הוא שני לגיליונות יוסף. הקודם (מס' 5) דן על יוסף בימי היותו צפנת פענח. גיליון זה דן על רגע מותו.

לפי הסינכרוניזאציה ההיסטורית אשר נקטנו הרי זוהי תקופתו של תותמוס השלישי, הוא גדול הכובשים של ימי האימפריה המצרית.

אחת התכונות האופייניות של פרעה זה הוא ניסיונו למחוק מספר ההיסטוריה המצרית את שמה של קודמתו, חטשפסות המלכה. נמחקו כתבות מעל מצבות, קירות וכו'. עובדה זו יש בה כדי להסביר לנו מדוע לא נמצא עד כה זכר לפרשת יוסף בכתבות מצריות.

הניסיון למחוק את שמה של מלכה מצרית גדולה לא עלה יפה כמובן. רבה מדי הייתה השפעתה ורבו מדי מפעליה הדוממים שלא הספיקו למחקם או לא הצליחו למחקם. אך מה שהיה נבצר מתותמוס ביחס למלכה מצרית בת מלכים, מדוע יהיה נבצר ממנו ביחס לאחד עברי אשר גם לא בנה מקדשי אלים ואובליסקים, והרי גם לא נותרו הרבה מצבות זיכרון לשלטון ההיקסוסי של 150 שנה. שנית: הרי הריאקציה נגד השפעת העברים גברה בשנים הבאות עוד יותר, וודאי נמחקו שרידי עקבותיו של צפנת פענח.

אולם עדיין אין זו תקופת "ויקם מלך חדש אשר לא ידע". עדיין חי הדור אשר יוסף עשה לעמנו את כל הטובות. ועדיין יודעת מצרים שחלק רב בעוצמה המצרית בא לה מידי המהפכה הכלכלית והחברתית אשר ביצע העברי. על כן גם אם הורחק מהשלטון בשנים האחרונות, עורכים לו הלוויה רשמית ורק בפי כהן אחד מתבי שמנו דברי השמצה גלויים, ובגושן עוררנו חששות לשינוי היחס לבני ישראל.

מצבו של יוסף בא גם לידי ביטוי בהלך הרוח בביתו. הוא גר במוף היא העיר הגדולה בין תבי בדרום (עיר הקיצוניות הלאומית והקנאות הכוהנית) ובין צוען בירת ההיקסוסים לשעבר וגושן, אחוזת השבט העברי. ובביתו מתנגשים הרוחות: רוח מצרית ורוח עברית. אסנת בת כהן און מצד אחד והמשפחה העברית מצד שני. ארמונו בנוי לתפארה כמובן, קירות ביתו מצויירים, אך אלים לא נמצא שם. מתנהל מאבק על טכסי הלוויה, שהמצרים כה הרבו להקדיש להם זמן ודאגה. מתקבלת כמובן פשרה שתתאים לחיי יוסף במצרים. לבוש מצרי מבחוץ נאמנות לאמונת האב מבפנים. נרמז פה ושם על הבדלים בין שני הבנים מנשה ואפרים. לא לשווא שם יעקב את ימינו על ראש אפרים הצעיר. אפרים נוטה יותר לנאמנות עברית. מנשה נוטה יותר לאמו. (נוסף לפרשת ברכת יעקב תשמש אסמכתא לכך המסורת הקדומה על בני אפרים שניסו לכבוש את ארץ כנען הרבה זמן לפני יציאת העם כולו, ועל כך בגיליון הבא).

לרגל מותו של יוסף מוקדש חלק מהגיליון למנהגי חניטה וקבורה במצרים וניתן קטע מתוך "ספר המתים" המפורסם בתוספת הסברה. בימי השושלת ה- 18 שבה אנו עומדים נעשתה העריכה האחרונה והמקיפה ביותר של ספר זה.

הקרב בשדות מגידו הוא המפורסם מקרבות תותמוס הגדול, על כן פרטנוהו וצרפנו את שני המאורעות (כיבוש מגידו ומות יוסף) ללא כל אסמכתא היסטורית להתארעותם בשנה אחת. אך אנו עומדים עדיין בתקופה שלוח המאורעות בהיסטוריה שלנו עדיין אין לו סימוכין חזקים בהקבלה להיסטוריה הכללית ועדיין ישנן סתירות אף בתאריכי המקורות הקדומים שלנו.

כיבושה של מגידו הייתה בעיני תותמוס השלישי כפי שהוא התבטא: שקולה כנגד כיבוש 1000 ערים. מכאן חשיבותה האסטרטגית של ארץ ישראל כבר אז, דבר שהשפיע על כל מהלך תולדותנו.

בקשר לניצחון הגדול (ואגב: אם כי אין ספק שנגדו עמדה ברית אדירה של עשרות מלכים ומדינות קטנות, לא נודע אפילו שמו של מלך קדש שעמד בראשה, ורק משערים שהוא היה מאחרוני השליטים ההיקסוסיים) ניתנת בגיליון סקירה על מבנהו של הצבא המצרי.

מדור חדש בעיתון הוא התשבץ, הכולל כמובן בעיקר נושאים ושמות היסטוריים ומקראיים עד לאותה תקופה.