סימן תרעז.

 אכסנאי חייב להדליק בפני עצמו ואינו יוצא בשל בעל הבית. ומיהו בפרוטה שיתן לו וישתתף עמו סגי ואם מדליקין עליו בביתו אין צריך יותר ואם יש לו פתח פתוח לעצמו אינו יוצא במה שמדליקין בביתו ולא במה שישתתף עם בעל הבית אלא צריך להדליק בפתחו.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובות:

בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה צריך להדליק שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה, והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו, איכא חשדא אם אינו מדליק שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר. ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים, ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר, אפילו הכי שייך חשד כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק. ע"כ.

כתב רב שר שלום אנשים הרבה הדרים בחצר אחד שורת הדין שמשתתפין כולן בשמן ויוצאין כולן בנר אחד, אבל להידור מצוה כל אחד ואחד מדליק לעצמו על פתח ביתו ואי פתח חד בבא לנפשיה חייב לאדלוקי משום חשדא.

הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון מוסיף עליו ומדליק בליל ב' נותר בליל ב' מוסיף עליו ומדליק בג' וכן בכל הלילות נותר ממנו בליל ח' עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו.

ואם נתערב ממנו בשמן אחר ואין ששים לבטלו, כתב ה"ר מאיר מרוטנבורג שאין להוסיף עליו כדי לבטלו ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט שמרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן דשאני התם שאין נהנה מהן עד אחר ביעורן אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק. ואסור ג"כ לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה, דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו, כיון ששוהה אותו לזמן מרובה. ואפילו אם נותנו בכלי מאוס חיישינן הלכך אין לו תקנה.