סימן תרמו

 וענף עץ עבות דרשו חכמים שענפיו מכסין את עציו תרמו וענף והיינו הדס והיכי דמי עבות דקיימא תלתא בחד קינא פירוש שיוצאין ג' עלין סמוכין זה לזה בעיגול אחד שאין אחד נמוך מחבירו ואם יצאו הרבה בקן אחד ונשרו מהם עד שלא נשארו אלא ג' בקן אחד כשר אפילו נשרו רובם כגון שהיו ז' ונשרו מהם ד' ונשארו ג' ואם נשרו רוב העלין של שיעור העבות פסול כתבו הגאונים שצריך שיהא בכל שיעור אורך ההדס עבות ואם לאו פסול

ובעל העיטור כתב אפילו אין בו רק פעם אחת ג' בחד קינא כשר וכן כתב הרמב”ם ז"ל.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הכריע כדברי הראב”ד דלמצוה בעינן כל השיעור עבות ולעיכובא ברובו ואפילו אין העבות בראשו בראשו.

יבשו עליו פסול אבל אם כמשו כשר ושיעור היבשות לר"י עד שיהא נפרך בצפורן

והראב”ד פירש אפילו אם נפרך בצפורן אם עדיין ירוקין הם כשר שאם ישרו אותם במים יום או יומים יחזרו לכמו שהיו כמישושן וכמראיתן ואינן נקראין יבשין אלא כשילבינו פניהן שאז אפילו אם ישרו אותם במים לא יחזרו לכמו שהיו. ואם יבשו רוב עליו ונשארו בו ג' בדי עלי לחין כשר, והוא שישארו הלחין בראשו

יש מפרשים שבג' בדין של העבות ישאר בכל אחד בראשו ג' עלין בחד קינא ואדוני אבי ז"ל פירש אפילו אם מהג' שבחד קינא יבשו שנים ולא נשאר בהם רק אחד לח כשר והוא שישאר בראש הבד פירוש כי ג' עלין של הקן האחד יוצא מכאן ואחד יוצא מכאן והשלישי מורכב על שניהם והוא הנקרא ראשו ובו תלוי ההדור ולכן צריך שישאר אותו לח.

והראב”ד כתב אם יבשו כולם ונשארו שלשה בדין כמושין פסול שאין מציל מידי יבש אלא הלח ההדור ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש זכרונו לברכה, דכיון דכמוש כשר הוא הדין נמי אפילו יבש כולו ונשארו ג' בדים כמושין כשר.

נקטם ראשו כשר אפילו אם לא עלתה בו תמרה הלכך הלכך אם יבש בראשו כשר דלא גרע מנקטם. היו ענביו מרובים מעליו ירוקות כשר שהם ממראיו ואם הם אדומות או שחורות פסול, ואין ממעטין אותם בי"ט ואם מיעטן כשר.