סימן תרצא.

 היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הדיפתרא ועל הנייר פסולה עד שתהא כתובה על הספר ובדיו וקלפין שלנו כשרין אע"פ שאינן מעופצין וצריכה שירטוט.

ורבינו תם ז"ל כתב כיון דנקראת ספר נותנים לה כל דין ספר תורה חוץ ממה שמפרש בהדיא דהיינו שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה אבל לכל שאר הדברים היא כספר תורה לענין עיבוד לשמה והיקף גויל וחטוטרת חתי"ן ותליית ההי"ן וקופי"ן וכל גופות האותיות כצורתן וזיונן של שעטנז ג"ץ ובחסירות ויתרות וצריכה עמוד בראשה וחלק בסופה כדי להקיפה בו הכל כספר תורה.

והרמב"ם ז"ל כתב שאין צריכה עיבוד לשמה ואם כתבה מין או עו"ג פסולה. ובעל הלכות גדולות כתב שאין צריכה תגין.

עשרת בני המן צריך לכתבם כשירה. ולא כשאר שירות שחלק ע"ג כתב, אלא מניח חלק בין כתב לכתב כזה את פרשנדתא ואת דלפון וקאמר בירושלמי שהיא פסולה אם לא עשה כן וצריך להאריך וי"ו דויזתא

ירושלמי א"ר יוסי בר בון צריך שיהא איש בריש דפא ואת בסופה שניץ ונחיץ כהדין קנטירא נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה

ונקראת איגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידים כשרה ובלבד שיהו משולשין משום שיש בו פירוש ים שונין צריך לצאת ידי כולם לעשות אחד בראש היריעה ואחד באמצעיתו ואחד בסופו ואחד בחלק רביעי מכאן ואחד בחלק רביעי מכאן וצריך להיות שיור בראש היריעה ובסופה כשתופרה ביחד שלא יתפור הכל ובמשהו סגי

וצריך שיהא כתובה לבדה שלא תהא מחוברת עם הספרים ואם היא מחוברת עמהם וקרא בה ביחיד יצא בלבד שתהא נגללת כספר תורה אבל בצבור לא יצא ואם יריעותיה עודפות מעט על שאר היריעות שבספר או חסירות מעט אפילו בצבור יצא בה.

כתב בעל העיטור ז"ל הא דאמרינן בצבור לא יצא פירש בבהכנ"ס שהוא מקום צבור ובעי פרסומי ניסא אבל שלא בבהכנ"ס אפילו בי' יצא.

ולי נראה דכל י' מקרי צבור לכל דבר ואין חילוק אם הם בבהכנ"ס או לא. ואם אין מגילה כשירה יש מתירין לקרותה בחומש כדאמר לענין לולב שיוצא ביבש בשעת הדחק כתב בעל העיטור ז"ל שאם קרא במגילה גזולה יצא.