סימן תסח

העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם ובערב פסח מחצות ולמעלה אסור וקודם חצות תלוי במנהג במקום שנוהגין איסור אסור ובמקום שלא נהגו מותר וכתב אבי העזרי דווקא שעושה מלאכה להשתכר אבל מתקן הוא כליו לשבת וי"ט וכן מי שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו מותר כל היום ההולך ממקום שנהגו לעשות למקום שלא נהגו או איפכא יש לו לעשות כמנהג המקום שדעתו להשתקע שם אם דעתו להשתקע למקום שבא שם יעשה כמנהגם בין לחומרא בין לקולא ואם דעתו לחזור למקומו ינהג כמנהג אנשי מקומו וה"מ בצינעא שלא בפני אנשי המקום אשר בא שם אבל בפניהם אם יש לחוש למחלוקת אם ישנה ממנהגם יניח מנהג אנשי מקומו וינהוג כמנהגם אפי' נהגו להקל לכל שכן אם נהגו להחמיר ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה כל היום אם התחיל מאתמול והיא לצורך המועד יכול לגומרה בערב המועד ופר"י אפי' לאחר חצות וא"א ז"ל כתב דווקא עד חצות ואם אינה לצורך המועד אפי' אם התחיל בה מאתמול לא יגמרנה. החייטין והספרין והכובסין עושין מלאכה עד חצות אפי' במקום שנהגו שלא לעשות והרמב"ם כתב שאפילו אלו השלשה לא יתחילו אלא במקום שנהגו לעשות ושאר אומניות שאנו אומרין אם התחילו מאתמול גומרין עד חצות נמי דווקא במקום שנהגו לעשות וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה. מושיבין שובכין לתרנגולין פירוש להושיבה על ביצים לגדל אפרוחים בי"ד כל היום וכל שכן אם ברחה מעל הביצים שיכול להחזירה עליהם שלא יפסידו הביצים. גורפין הזבל מתחת רגלי הבהמה והזבל שבחצר לא יוציאנו אלא יסלקנו לצדדים ואם נתרבה בחצר יוציאנו לאשפה. מוליכין ומביאין כלים מבית האומן כל היום אף ע"פ שאינו לצורך המועד גם בזה.

כתב הרמב”ם ז"ל דוקא עד חצות ואינו נראה.