סימן תקפב

 ערבית נכנסין לבהכנ"ס וקורין קריאת שמע בברכותיה וחותמין ופרוס ומתפללין שבע ברכות ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע כמו בשאר המועדות אלא שחותמין בשלישי המלך הקדוש

כדאיתא בפ"ק דברכות אמר ר' חנינא סבא משמיה דרב כל השנה מתפללין האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מי' ימים שבין ר"ה ויוה"כ שאומרים המלך הקדוש המלך המשפט. ר"א אומר עשרת ימי תשובה אם אמר האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט יצא ואסיקנא מאי הוי עלה רב יוסף אמר האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש המלך המשפט ובדיעבד פליגי מדאמר ר"א יצא מכלל דלרבה אפילו בדיעבד לא יצא. והלכתא כרבה הלכך לא יצא וצריך לחזור. הילכך בהאל הקדוש אם טעה בו חוזר לראש כדלעיל דג' ראשונות חשובות כאחד, ואם טעה בהמלך המשפט אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר למאי דפרישית לעיל גבי אמצעיות אין להם סדר, ואם לא נזכר עד שעקר רגליו חוזר לראש.

ואבי העזרי כתב דלא פליגי אלא לכתחלה אבל בדיעבד לכולי עלמא אינו חוזר וכן כתב הראב”ד והרמב"ם.

ורי”ף כתב שחוזר, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.

נוהגים באשכנז להתפלל בר"ה ויוה"כ בכריעה לפי שאנו תלויין בדין לפיכך יכוין להתפלל באימה וביראה והמדקדקים מכוונין לזקוף בסוף הברכות משום הא דתניא בפרק אין עומדין (לד) אלו ברכות ששוחין בהם תחלה וסוף באבות ובהודאות ואם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשחות. ותקנו להוסיף בברכת מגן זכרנו לחיים כי בחיים נופל לשון זכירה, דכתיב (יחזקאל יח) ובשוב רשע מרשעתו כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה וכתיב זכירה באברהם, דכתיב כי זכר את דבר קדשו וגומר, לפיכך תקנו זכירה במגן. ויש במטבע זה יש אומרים תיבות עד מלך עוזר ומושיע ומשם ואילך הוא מטבע הברכה כנגד י"א תיבות שבפסוק החפץ אחפוץ מות רשע וי"א תיבות שבפסוק ובשוב רשע מרשעתו וכן יש בפסוק (ישעיה ו) ועוד בה עשיריה וגו' ותקנו כנגד אלו הפסוקים שיש בהם תשובה לפי שהן ימי תשובה ויש בהם ס"ח אותיות כמניין חיים וזהו זכרנו לחיים וכנגד ס"ח תיבות שיש בפרשת הקרבנות של ר"ה בפנחס וכנגד ס"ח אלפין שהם בעשרת הדברות על שם עץ חיים היא למחזיקים בה ואנו מבקשים חיים בזכות התורה.

והר"מ מרוטנבורג היה אומר לחיים בשוא ולא לחיים בפתח כי לחיים משמע לא חיים כדאיתא בנדרים לחולין כמו לא חולין ולא היה אומר לחיים טובים אלא לחיים עד לבסוף בהודאה שהיה אומר וכתוב לחיים טובים כי המבקש צריך לבקש תחלה דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך כמו שמצינו (תהלים יט) בדוד תחלה אמר שגיאות מי יבין ואח"כ בקש על הזדונות, דכתיב גם מזדים חשוך עבדך ואח"כ אל ימשלו בי אז איתם פירוש העבירות החזקות ומביא משל לזה. א"ר אבא כותים הללו יודעים לבקש לבקש על הפתחים, תחלה אומר תן לי מעט מים ונותנין לו תנו לי בצל אחד ונותנין לו אומר בצל בלא פתא נסיב ליבא. כך הצדיקים יודעים לרצות בוראם שנאמר שפתי צדיק ידעון רצון. וגם לפי חשבון התיבות שכתבתי שיש בה אין לאומרו.

מי כמוך יש בו ח' תיבות עד ונאמן אתה כנגד ויזכור כי בשר המה שיש בה ח' תיבות. ובכן תן פחדך יש בו מאן דאמר תיבות וכן יש במלוך עד בכל משלה כנגד מאן דאמר תיבות שיש מן (זכריה ה) כה אמר ה' צבאות עד אשר יבא עמי לחלות פני ותקנו לומר ובכן לשון המקרא ובכן אבא אל המלך וגו' לפי שהוא עתה יום הדין ואנו באין לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה בכן עולה ע"ב רמז לשם של ע"ב ושם של ד' מתגלגל בצירופו ע"ב. ומוסיפין בהודאה וכתוב לחיים כשמגיעין החיים יודוך סלה יאמר וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך ובשים שלום סמוך לחתימה מוסיפין בספר חיים ברכה ושלום. ויש מהגאונים שאמרו שאין לאומרו משום דקיימא לן (ברכות לד) לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות וכן כתב בעל הלכות גדולות לא ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות וכו' ומהכא לא שבקו רבנן למימר אפילו זכרנו לחיים במגן וכתוב במודים נמי לא אמרינן אבל בספר חיים אומרים בשים שלום דסלקו להו י"ח והוו להו כתחנונים ורב האי כתב שיש לומר אותו וההיא דאל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות היינו דוקא בצרכי יחיד אבל בצרכי רבים שרי וכן יש במסכת סופרים (פי"ט( כשם שחתימתן של ר"ה ויוה"כ משונה משאר ימים טובים כך תפלתן משונה ואין אומרים זכרנו בג' ראשונות וכתוב בג' אחרונות אלא בשני ימים טובים של ר"ה וביוה"כ בלבד ובקושי התירו ע"כ. וכבר נהגו לאמרו כל י' ימי תשובה

ואדרבה תמהתי מעולם למה אין אומרים ובכן תן פחדך כל עשי"ת דמאי שנא זה התוספת שבברכת קדושת השם ממה שמוסיפין באבות וגבורות ושמעתי שיש מקומות שנוהגין לאומרו.

וכתב ר"י שאם לא אמר זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים שמחזירין אותו כמו בהמלך הקדוש ואם מסופק אם אמרו אם לאו חוזר וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל אני תמה למה מחזירין אותו כיון שאינו מוזכר בתלמוד דבהמלך הקדוש והמלך המשפט איכא פלוגתא ופסיק תלמודא דלא יצא אבל בזכרנו ומי כמוך אם תקנת גאונים היא לאומרו מנלן דמחזירין אותו, אין זה משנה ממטבע ברכות כיון שאינו מוזכר בתלמוד ע"כ.

וכן כתב הרמב”ן ז"ל בשם הגאונים שאין מחזירין אותו בין יחיד בין שליח ציבור ואומר אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו ה' אלהינו את יום הזכרון הזה ואין צריך להזכיר ר"ח לומר ואת יום ראש חדש הזה דקיימא לן זכרון אחד עולה לכאן ולכאן וכשאמר את יום הזכרון הזה גם ר"ח בכלל, דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, וכתיב והיה לכם לזכרון ואכולהו קאי. ואם הוא שבת אומר את יום המנוח הזה ואת יום הזכרון הזה ואין אומרים ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון לא בר"ה ולא ביוה"כ.

אבל רב שר שלום כתב אומר בב' ישיבות בר"ה וביוה"כ בין בתפלה בין בקדושה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה, שהרי כתיב אלה מועדי ה' בריש ענינא ובסוף ענינא וידבר משה את מועדי ה' וקאי אכל ענינא אפסח עצרת ר"ה ויוה"כ סוכה ושמיני עצרת כולהו איתקוש להדדי לקרותו מועדי ה' מקראי קודש וכן כתב רב פלטוי גאון זצריך לומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה וכן כתב רב שמואל בן חפני מנהג ב' ישיבות לאומרו.

וכתב עוד שאם חל ר"ה בחול אומר יום תרועה מקרא קודש ואם חל בשבת אומר זכרון תרועה מקרא קודש וכן נוהגין באשכנז וכתב רב האי שאין מנהג לומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון אלא את יום הזכרון הזה זכרון תרועה וכן פשט המנהג.

ונוהגין בספרד לומר את יום חג פלוני הזה את יו"ט מקרא קודש הזה. ובחול המועד לומר את יום חג פלוני הזה את יום מקרא קודש הזה והכי איתא במס' סופרים (שם) בין בתפלה בין בכוס צריך להזכיר יו"ט מקרא קודש הזה יום חג פלוני הזה ובר"ה ביו"ט מקרא קודש הזה ובר"ח הזה וביום ר"ה הזה וביום תקיעת שופר הזכרון הזה ובאשכנז אין נוהגין לאומרו והכי מסתבר דכיון שאומר את יום חג פלוני הזה הכל בכלל דמאי שנא להזכיר מקרא קודש טפי מאיסור עשיית מלאכה ושאר כל הלכותיו וכן א"ר האי גאון א"א בבבל אלא ותתן לנו את יום חג פלוני הזה.

ואומר יעלה ויבא מלוך על כל העולם כולו בכבודך קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת כי אתה אלהים אמת ודברך מלכנו אמת וקיים לעד ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ואם הוא שבת חותם מקדש השבת וישראל ויום הזכרון. אבל והשיאנו הנהיג ר"י בגרמיש"א שלא לאמרו לפי שברכת מועדיך לא שייך אלא בג' רגלים דכתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וסמיך ליה איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך וכן כתב רב שאלתיאל דברכת מועד זה קרבן חגיגה דכתיב כברכת ה' אלהיך וזה אינו כי אם ג' פעמים בשנה ומטעם זה אין לומר במוסף ואין אנו יכולין לעלות ולראות לפניך אלא ואין אנו יכולין לעשות חובותינו לפניך. אבל ר"י בר"י הנהיג במגנצא לאומרו בר"ה ויוה"כ בשם ר"א הגדול וגם רבי משולם שאל את פי ראש ישיבה שבירושלים והשיבו שאומר אותו וכן כתב רב יהודאי ריש מתיבתא יחיד צריך לומר בתפלה בר"ה מלוך והשיאנו ובאשכנז ובצרפת נוהגין שלא לאומרו ובשאר ארצות אומרין אותו ומקדש שליח ציבור בבהכנ"ס כמו בשאר יו"ט ואומר זמן דהכי מסקינן הלכתא אומרים זמן בר"ה ויוה"כ ונפטרין לבתיהם לשלום נוהגין באשכנז כל אחד מבקש לחבירו ואומר לו תכתב בשנה טובה.