סימן תריח

 חולה שצריך לאכול אם יש שם רופא בקי שאומר אם לא יתנו לו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן מאכילין אותו על פיו ואין צריך שיאמר שמא ימות ואם אין שם רופא מאכילין אותו על פיו שמאחר שהודיעוהו שהוא יוה"כ והוא שואל לאכול אין צריך לדקדק עליו יותר ואם הוא אומר שצריך ואפילו מאה רופאים אומרים שאינו צריך יתנו לו, ואם רופא אחד אומר שצריך אפילו הוא אומר שאינו צריך יתנו לו. ואם הוא ורופא אחד עמו אומרים שאינו צריך ורופא אחד אומר שצריך, או שהוא אינו אומר כלום ורופא אחד אומר שצריך ושנים אומרים אינו צריך, לא יתנו לו, עד שיהו שנים כנגד שנים. אם הוא ואחד עמו אומרים צריך או שנים אומרים צריך אפילו ק' אומרים שאינו צריך ואפילו הוא אומר עמהם שאינו צריך נותנין לו שאין הולכין בסכנות נפשות אחר רוב דיעות אלא כיון ששנים אומרים צריך יתנו לו.

ואם חולה אומר איני צריך והרופא מסופק יתנו לו אבל אם הרופא אומר אינו צריך והחולה מסופק לא יתנו לו. איכא מאן דאמר מדקתני מאכילין אותו על פי בקיאין שמע מינה יחיד מומחה ומוחזק בבקיאות ורופאים שאינן חכמים ומומחין כל כך הולכין אחר הבקיאות.

ואינו נראה להרמב”ן אלא כיון שכולם רופאים ויודעים במלאכה אין דבריו של אחד במקום שנים, ומכל מקום במופלג מהם בחכמה חוששין לדבריו אם אומר שצריך אפילו במקום שנים.

ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה שהולך אחר רוב דיעות ואחר בקיאות הרופאים. שכתב מקצתן אומרים צריך ומקצתן אומרים אינו צריך, והוא שותק הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאים. ולא נהירא אלא כדפירשתי. לא שנא עוברה שהריחה או חולה שמאכילין אותו אם יספיק להם שיתנו לו מעט מעט פחות מכשיעור בהפסק כדי שלא יצטרף ככותבת בכדי אכילת פרס נותנין להם מעט מעט כדי להקל האיסור מעליהן אבל אם רואין שצריכין לכשיעור ביחד יתנו להן מיד.

מי שאחזו בולמוס והוא חולי שבא מחמת רעבון וסימנו שעיניו כהות ואינו יכול לראות מאכילין אותו עד שיאורו עיניו ואפילו דבר איסור מאכילין אותו אם אין כאן של היתר ואם יש כאן שני מיני איסורין אחד חמור מחבירו מאכילין אותו הקל תחלה. חולה שאכל ביוה"כ ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך היה אומר אדוני אבי הרא"ש ז"ל שצריך להזכיר של יוה"כ בברכת המזון שאומר יעלה ויבא בבונה ירושלים.