סימן תקלא

אין מגלחין במועד והטעם שלא יכנס למועד כשהוא מנוול פירוש שאם היה יכול לגלח במועד לא היה חושש לגלח ערב המועד ונמצא נכנס למועד מנוול ומצוה על כל אדם לגלח קודם המועד לכבוד המועד וכיון שהוא אסור לגלח במועד יהא זהיר לגלח קודם המועד.

ורבינו תם פירש כיון שזהו הטעם אם כן אם גילח קודם המועד מותר לגלח במועד וקשה מאד להתיר וגם אינו נראה כן מתוך הגמרא דאם איתא הוה ליה לפרטו בהדי הנך דתנן ואלו מגלחין כי היכי דקאמר גבי כיבוס כל מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד משום דאפילו אם כיבסו קודם המועד הוא חוזר ומתלכלך הכא נמי הוה ליה לפרושי התירא דאם דילח קודם המועד. ועוד מי יודע אם גילח קודם המועד. דכי האי גוונא קאמר בגמרא על הא דבעי מי שאבדה לו אבידה בערב המועד אם מותר לגלח במועד מפני שהיה אנוס שלא היה לו פנאי לגלח קודם המועד וקאמר מי יודע שהיה אנוס. הילכך נראה שאין להתיר אלא לאותם שמפרש בהדיא.

ואלו מגלחין מי שיצא מבית השביה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד. ומי שיצא מבית האסורין ואפילו היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח אפילו הכי כיון שהיה חבוש היה בצער ולא היה יכול לגלח. וכן המנודה שלא היה יכול לגלח קודם שהרי הוא אסור בתגלחת וכגון שהתירו לו קודם הרגל וחל יום שלשים ברגל שלא היה יכול לגלח קודם שאין נידוי פחות משלשים יום. אבל אם נשאר בנידוי שלא ביקש שיתירו לו וברגל ביקש והתירו לו לאו אנוס הוא ואינו יכול לגלח. וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל וכגון שלא מצא מי שמתיר לו קודם הרגל אבל אם מצא ולא נשאל לא. והבא ממדינת הים שלא היה יכול לגלח קודם וכגון שהלך להרויח מזונותיו או להתעשר אבל אם לא הלך אלא לטייל לא יגלח דלאו אנוס הוא דאפשר לו שלא ילך. והראב”ד פירש אפילו לטייל דאמרינן לא יגלח דוקא מארץ ישראל לחוצה לארץ אבל אם הכל בחוצא לארץ או בארץ אפילו הלך לטייל יגלח.

קטן מותר לגלח בחול המועד לא שנא נולד במועד ולא שנא קודם לכן. אבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל מותר שלא היה יכול לגלח קודם. וכל אדם מותר לגלח מה שעל שפת פיו אפילו אינו מעכב עליו. ומה שאצל השפה מכאן ומכאן אם מעכב עליו מגלח ואם לאו לא יגלח

והראב”ד כתב שאפילו מה שעל השפה לא יגלח אלא אם כן מעכב עליו. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש זל.